מבוא

המאמר עוסק במשמעות תהליך הלמידה והעברת הידע של איש המקצוע ללקוח שלו.

ניתן לעשות בו שימוש עבור תהליך ההכשרה של המדריך, המודרך או המטופל.

בתהליך רכישת הידע והעברתו בעת ההדרכה או הטיפול אנחנו מפתחים באופן תמידי את 4 המרכיבים הבאים:

1. עמדה / אני מאמין אישי מקצועי
2. התמקמות / מובחנות העצמי
3. הבחנה / הערכה / הגדרת הבעיה והמטרה
4. כלי עבודה / מיומנויות

המאמר נע בין התבוננות על תהליך רכישת הידע של המדריך לבין התבוננות על תהליך העברת הידע למודרך המטפל. לאורך השנים הבחנתי בכך שהדרכה טובה נותנת מענה ל-4 המרכיבים הללו המהווים עוגן ומצפן המכוון את עבודתו של המטפל והמדריך. ראיתי כי מסגרת מארגנת זו מסייעת הן בטיפול והן בהדרכה להבין מה נדרש מאיש המקצוע וכיצד הוא עשוי לסייע לאדם אותו הוא מלווה בתהליך ההדרכה או הטיפול.   

המרכיבים הללו יכולים לשמש גם כמצפן המסייע למדריך לבחון האם הוא שוקע יותר מידי במרכיב מסוים על פני מרכיב אחר. כך, הדרכה המתמקדת באחד המרכיבים, חייבת לתת מענה למרכיבים האחרים. בתהליך ההכשרה אותו אני עברתי קיבלתי הדרכות שונות שחלקן לא היו מוצלחות בשל הקושי של ההדרכה לנוע בין החלקים הללו וההתמקדות היתרה שהייתה בהדרכה האחת בחלקים הדינמיים לעומת התמקדות יתרה בשבלונה של עבודה שאינה מבררת את המקום שלי בתוך המורכבות הזו.

מדריך שרואה שהוא עסוק עם מודרך מסוים באחד מהם יותר מאשר האחרים צריך לשאול עצמו מה קורה וכיצד הוא יכול לתת מקום גם למרכיבים האחרים.

המאמר נכתב בצורה שתוכלו להעביר ידע דומה למודרך בעבודתו עם המטופל שלו.

הדוגמאות נלקחו מתחום הכשרת מדריכים לסטודנטים בעבודה סוציאלית וניתן להתאימם באופן ייחודי להדרכות אחרות.

מרכיבי תהליך רכישת הידע והעברתו: עקרונות בסיסיים בטיפול והדרכה

ההתערבות אותה אנחנו יוצרים עם הלקוח (בין אם מדובר במודרך שלנו או בפונה/מטופל) מושפעת פעמים רבות מהעמדה בה אנו אוחזים ומתהליכים בלתי מודעים המתחוללים בעת המפגש. אנחנו מנסים להעביר את הפונה חוויה של למידה במסגרתה הוא יגבש עמדה שונה לגבי חייו, יצור יחסים בצורה בונה, עובדים על היכולת שלו להיות נפרד ומובחן בתוך יחסים. אנחנו מסייעים לו להבחין בין מצבים, ליצור אבחנה מחודשת של הבעיה ומסייעים לו גם לרכוש מיומנויות. בכל פגישה הוא יוצא עם איזושהי תובנה המתקשרת עם אחד מארבעת המרכיבים הללו.

הסטודנטים ששואפים לרכוש מיומנויות,  לא תמיד מכירים בערך של התהליכים המשמעותיים הקשורים במרכיבי העמדה, ההתמקמות והאבחנה.

אפשר לטעון כי תהליך רכישת הידע של המדריך לגבי משמעות ההדרכה, מקיים קשרי גומלין עם תהליך העברת הידע ורכישת הידע של הסטודנט-מודרך. ניתן לראות כי מדובר בסוגיות שמקיימות ביניהן קשרי גומלין.

א. עמדה / אני מאמין אישי-מקצועי

עמדה מתייחסת למקום ממנו אני מגיע, לאופן בו אני תופס את משמעות התפקיד שלי, עד כמה אני תופס עצמי כמחנך, מלמד, מסייע לאחרים להבשיל, איזה סמכות אני חושב שיש לי בתוך התהליך הזה, מה אני חושב על הלקוחות שלי, כמה אני רואה בהם כוחות, חולשות, כמה רחוק הם יכולים להגיע.

עמדה מגלמת בתוכה גם את האני מאמין המקצועי שלי כאיש מקצוע וכוללת את כל מה שאני אוחז בו ונשען עליו בעבודתי, כולל הכוחות והחוזקות עליהן אני נשען כאדם ומיומנויות אותן אני רוכש ביחסים ובהתמודדות עם מצבים.

תהליך הכשרת איש המקצוע כמדריך עובד בצורה טובה כאשר הוא משכיל לשלב את התפיסה העצמית כמדריך עם התפיסה העצמית הכוללת כאיש מקצוע.

באותה המידה ניתן לומר כי תהליך רכישת הידע של המודרך מחייבת אינטגרציה בין מי ומה שהוא לבין המטפל שהוא מתעתד להיות. המטרה של המדריך הינה היא לסייע למודרך לגבש אני מאמין אישי-מקצועי, לגבש עמדה ולהגמיש עמדות נוקשות, ליצור אינטגרציה וחשיבה דיאלקטית במסגרתה הוא ישכיל לשלב בין מה שנתפס עבורו כניגודים.

בירור העמדה עובר דרך שאלות כמו:

מי אני, מהו הניסיון הרלוונטי שצברתי, מה הכוחות שלי, החוזקות שלי, תפיסת העולם שלי…

התפקיד שלי הוא…

האוכלוסייה אותה אני פוגש סובלת מ…

אני מאמין שהעדה האתיופית היא…

אני מאמין שטיפול הוא….

אני מאמין שלהיות עובד טוב משמעו …

באיזה תפיסת עולם אני מחזיק…

ב. התמקמות / רמת מובחנות העצמי בתוך מערכות יחסים

ההתמקמות שלי בתוך המרחב מושפעת כמובן גם מהעמדה בה אני מחזיק וממה שקורה לי ביחסים באופן כללי. כשמנסים להתבונן באופן בו אני מתמקם ביחסים אני יכול לחשוב שישנו משהו שחוזר על עצמו באופן בו אני מתמקם. ישנה רמה של מובחנות עצמי עמה אני מגיע לכל מקום. 

בה בעת ניתן לשער כי ישנן מערכות יחסים בהן אני מרגיש נוח יותר המאפשרות לי לבטא עצמי בצורה מלאה יותר לעומת מערכות יחסים במסגרתן אני מתקשה לבטא את עצמי.

בתהליך ההדרכה אנחנו כמדריכים יכולים לעשות בו-זמנית שני דברים. האחד לסייע לעצמנו להבין כיצד אנחנו מתמקמים מול המודרך שלנו ומה זקוק לליטוש ולחיזוק. האם ישנה שונות בין מודרכים שונים עמם אנחנו עובדים וכיצד אנחנו יכולים להסביר את השונות הזו ולעבוד עליה. השני, לסייע למודרך שלנו לעשות זום אין לתוך מערכות יחסים ספיציפיות עם מטופלים שונים ובודקים ביחד איתו את רמת המובחנות הקיימת בכל אחת מהן והאופן בו הוא מתמקם בתוכן.

ההנחה היא שרמת מובחנות העצמי משתנה ממערכת למערכת בהתאם למה שקורה לכל אחד מאיתנו מול דפוסי התנהלות שונים, רמת המובחנות של מי שנמצא מולי, דפוסי ההתנהלות שלן, היכולת לכבד מרחב ועוד.

כמו כן, סביר להניח כי מטפל שנמצא בתחילת דרכו, עשוי לחוות נסיגה שתפחית את רמת המובחנות שלו מהמטופל ולא תאפשר לו ליצור את המרחב הדרוש. מכאן, ניתן להבין כי ההתמקמות בתוך מערכות היחסים מושפעת גם מהשלב ההתפתחותי של הקשר.

בעת ההדרכה אנחנו לוקחים בחשבון שבכל מפגש של המודרך עם המטופל שלו יכולה להשתנות רמת המובחנות בהתאם לתהליכי העברה והשלכה. לפיכך, ההתמקמות במפגש קשורה ביחסים הנרקמים, בתכנים שנכנסים למפגש ובתהליך המתחולל בו. כשאנחנו עובדים איתו על הזדהות השלכתית, אנחנו מניחים כי ישנו משהו שנכנס ומשפיע על ההתמקמות שלי בתוך המרחב.

למעשה, המרכיב הזה מגלם בתוכו את כל העבודה אותה אנחנו עושים עם המודרכים על תהליכי העברה, העברה נגדית והזדהות השלכתית המתחוללת בחדר. כשאנחנו מבררים בדוחות את הרגשות והמחשבות שהעסיקו את המודרך, אנחנו מכוונים לשם.

בעבודה עם המודרך אנחנו ננוע בין בירור של מה שקורה לו מול מטופל ספיציפי מתוך הדוח אותו הוא מילא לבין האופן בו זה פוגש אותו בחיים או בעבודה עם המטופלים האחרים או אפילו במפגש ההדרכה.

בירור ההתמקמות מקיים קשר עם סוגיית מובחנות העצמי ועובר דרך שאלות:

מהי משמעות היחסים שנוצרה בתוך החדר?

איך אני / המודרך יושב בחדר

איך אני / המודרך נע בין בפנים ובחוץ

האם אני / המודרך מתמקם בהתאם לעמדה שלי/ו?

מה יכול לעזור לי / למודרך להיות פחות מעורבב פחות מנותק וכו

ג. הערכה / הבחנה / הגדרת הבעיה והמטרה

הבחנה מתארת את האופן בו אני מתבונן על מה שקורה ללקוח שלי, במה אני מבחין, על מה אני שם את הדגש, באילו משקפיים תיאורטיות, ומה אני מאבחן, מה אני חושב לגבי הסבל שלו, היכולות שלו, הכוחות שלו ולאן אני חושב שצריך להתקדם. אפשר לראות שהאבחנה מתקשרת עם הגדרת הבעיה והמטרה.

 נגזרות ההערכה נשענות על המטרה לשמה התכנסנו או לשמה נפגשים עם האדם.

ניתן להבין שישנן מטרות אוניברסליות הקשורות בסוג העבודה אותה אנחנו עושים – טיפול, הדרכה, הדרכת הורים, ייעוץ, גישור. כמו כן ישנן מטרות הקשורות לעולמות תוכן עמם אנחנו עובדים כמו התמכרויות, אלימות במשפחה, הורות אלטרנטיבית וכן הלאה.

במפגש עם המודרך חשוב לברר כיצד הוא מגדיר את האתגרים שניצבים בפניו, מהי מטרתו וכיצד מסייעים לו ליצור אינטגרציה בין האופן בו הוא מגדיר את המטרה לבין המטרה האוניברסלית של הכשרת סטודנטים לעבודה סוציאלית.

בירור ההבחנה עובר דרך שאלות כמו:

על מה אני מסתכל

מה חשוב לי לראות לזהות להבחין

לפי מה אני קובע תפקוד מצוקה וכו

מה נראה לי שקורה לבנאדם ומה האתגר הניצב לפניו, מה הכוחות והחוזקות שלו, עד כמה הוא מאמין בעצמו, עד כמה הוא מצליח להיות הוא עצמו?

כיצד האדם מתאר את עצמו? מהי הבעיה אותה

כיצד אני מגדיר את הקושי וכיצד המודרך או המטופל מגדיר אותו? האם יש פער בהגדרות השונות וכיצד ניתן להתגבר עליו?

ד. מיומנויות / שיטות התערבות / כלי עבודה

 ניתן לראות במיומנויות ככלי עבודה בהם מצויד המדריך או המודרך.

בתהליך הדרכה אנחנו מתמקדים בהקניית כלים אוניברסליים וכלים הנשענים על מיומנויות אותן מקנה הפרופסיה לפיה אנחנו עובדים.  הכלים האוניברסליים הם כלים המשרתים כל אדם במערכות היחסים השונות אותן הוא מקיים. מדובר בכלים המסייעים לו להבין טוב יותר את האדם האחר, להציב גבולות ליצור תקשורת מכבדת. הכלים הייחודיים מתבססים על כלי העבודה אותם מקנות הפרופסיות השונות. בעבודה סוציאלית נרכשות מיומנויות המחולקות לקטגוריות של הקשבה, הצטרפות, שינוי.

תפקידנו כמדריכים היא לעשות שימוש במיומנויות אלה ובה בעת לסייע למודרך לרכוש את אותם המיומנויות בעבודתו עם המטופל שלו.

התערבות ממחישה את דרך הפעולה, איך אני פועל בתוך החדר ומחוצה לו, באילו מיומנויות אני עושה שימוש, כיצד אני רותם את הסביבה.

השאלות הבאות נכתבו בצורה שתוכלו לעשות בה שימוש בבירור התחושות הפנימיות והמחשבות המתעוררות בכם בנוגע לשימוש שלכם בכלים העומדים לרשותכם. בה בעת הן נכתבו באופן הממחיש כי את אותה עבודה בדיוק אתם עושים עם המודרך ומסייעים לכם ולו להבין על מה הוא נשען ומה דורש חיזוק באופן כללי ובאופן ספיציפי יותר הקשור בעבודה סוציאלית או בכלים ייחודיים המונחלים במקום עבודתכם או מושרשים בכם בעבודתכם. 

בירור אופן ההתערבות עובר דרך שאלות כמו:

איך אני מתערב? באיזה כלים ומיומנויות אני עושה שימוש?

כיצד אני מציב גבולות? כיצד אני מביא את עצמי לשיחה? יוצר קשר?

כיצד אני משכיל להיות בהקשבה מלאה למי שמולי?

כיצד אני מצטרף לחוויה שלו מבלי לאבד את עצמי?

כיצד אני מסייע לו ליצור את השינוי?

סיכום

מרכיבי ההדרכה הם יתדות עליהן נשען המדריך בעת עבודתו. הדרכה טובה חייבת לגלם בתוכה עבודה על 4 המרכיבים ללא קשר לנטיית לבו של המדריך. כך שמדריך שיש לו נטיית לב דינמית מתבקש להקנות כלי עבודה ולסייע למודרך בבירור האני מאמין האישי מקצועי שלי ואותו הדבר לגבי מדריך שנטיית לבו היא יותר דידקטית וקונקרטית.

מהמאמר ניתן לראות כיצד עושים שימוש במרכיבים אלה כדי לבסס את ההדרכה ולהעצים את המדריך והמודרך כאחד. 

• מראה מקום / הערת שוליים לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק.