טיפול בראיה מערכתית לוקח בחשבון את מערכות החיים בהם חי המטופל. כמטפל משפחתי המתבונן על אדם בהקשר המשפחתי שלו, אני מנסה לבדוק כל הזמן מה חלקו של אדם בדינמיקה של היחסים המתקיימת במערכות חייו השונות. אני מנסה להבין מה תרומתו לדינמיקה וכיצד ניתן לסייע לו לשנות אותה. הדבר מסייע לי שלא להיקלע איתו לתפיסה קורבנית במסגרתה הוא עלול להתקבע בתפיסה לפיה הסביבה היא האשמה בבעיותיו, אך לא פחות מכך, נקודת המבט הזו מסייעת לנו בחיזוק המסוגלות שלו והיכולת שלו להשפיע על המערכת כולה. לעיתים אף מצאתי עצמי מזמין את אחד מחברי המשפחה האחרים כדי לרתום אותו לתהליך או לסייע להגדיר מחדש את הבעיה המשפחתית באופן בו כולם נרתמים לטפל בה.

התבוננות מערכתית על היחיד ועל המשפחה

המילה משפחה מתייחסת למערכת המוגדרת כאוסף של אנשים שמקיימים אינטראקציה ויחסי גומלין – בינם לבין עצמם ובינם לבין הסביבה. כל מערכת מורכבת מתת מערכות ובה בעת מהווה חלק ממערכות על רחבות יותר.

למעשה ניתן להתבונן על החברה כמערכת אחת גדולה המורכבת מתתי מערכות. בכל תת מערכת ישנן תתי מערכות נוספות. בשל העובדה שהמשפחה מהווה תת מערכת של המערכות הסובבות אותה, ניתן לראות בה מיקרו-קוסמוס למה שקורה בחברה.

מאחר ומשפחה היא מיקרו קוסמוס, אנחנו יכולים לפענח את מה שקורה במשפחה בהתאם לבעיות הקיימות בחברה ולהבין את ההתנהלות הבעייתית על רקע זה.  

ההתבוננות על מערכת מאפשרת לנו לראות את ההתנהגות של היחיד על רקע מה שקורה במשפחתו. כך למשל אנחנו יודעים כי היחיד עלול להקצין את התנהגותו בגלל בעיה הקיימת במשפחה שאינה מטופלת וכולם מתכחשים לה. לפעמים הוא עלול להקצין בגלל ששאר חברי המשפחה רואים בו כמי שמחזיק בה באופן בלעדי. התבוננות על היחיד בראייה מערכתית מציידת אותנו בהבנה שבעיה של היחיד עשויה להעיד על בעיה משפחתית נרחבת יותר שלא זוכה למענה הולם.

בין המשמר למחדש

הגישה המערכתית מבליטה את הנטייה של מערכות לשמר עצמן מתוך חוקיות קיימת ומוכרת. הגישה ממשיגה את קיומו של כוח פנימי שדוחף אותנו להשתייך למשפחה ולסביבה הקרובה על בסיס המוכר והידוע. מאחר וכל מערכת הנה תת מערכת של מערכת רחבה יותר, הרי שהמערכת המשפחתית היא מיקרו-קוסמוס המשקף את הלך הרוח החברתי. לפיכך, הכוחות המנוגדים הפועלים בחברה בין החל הרוח השמרני להלך הרוח הליברלי יכולים להשתקף בכל מערכת המשפחתית עליה אנחנו מתבוננים כמטפלים. ניתן להבין מכך שבמערכת משפחתית פועלים בו-זמנית כוחות החותרים לעבר שימור המשפחה הקלאסית לצד כוחות מחדשים המשקפים הלך רוח חדשני פוסט מודרני שמכוון לערכים של מימוש עצמי וכן הלאה. 

בכל משפחה ניתן לזהות דחף לשימור המצב הקיים לצד הדחף לשינוי. ניתן לראות את זה בצורה מסוימת עבור כל אחד מחברי המשפחה וגם בהתבוננות על המשפחה כמערכת. הדבר קורה אצל כל אחד מחברי המשפחה וגם ניתן לזהות את זה במאבקי הכוח המשפחתיים, כאשר אחד הצדדים מחזיק בדעות משמרות והצד השני בעמדות מחדשות.

בין המשמר למחדש ביחסי הזוג

אפשר לראות מהדוגמא כי הנרטיב בו אוחז כל אחד מבני הזוג מושפע מהנורמות החברתיות בנוגע למגדר ותפקידיו. כל אחד מבני הזוג מנסה להתמקם מצד אחד בתוך מסגרת התפקיד המוכרת לו ומופנמת בתוכו עוד מהילדות – גבר צריך להתנהג בצורה כזו ואישה צריכה להתנהג בצורה אחרת. בה בעת כל אחד מבני הזוג מנסה לפרוץ את גבולות התפקיד השמרני ולקחת אותו למחוזות של קדמה המשקפים הלך רוח פוסט-מודרני. במסגרת זו אביבה מנסה להגשים את עצמה ולפתח קריירה. אבי מנסה לפרוץ את גבולות התפקיד ולקחת חלק ממטלות הבית. ההנחה היא שכל אחד מהם מקבל לכך אישוש בסביבתו הקרובה וכל אחד מחפש את החיזוק לעמדותיו. 

הרעיון של החידוש והשימור בא לביטוי בתופעות משפחתיות רבות, ביחסים זוגיים וביחסי הורה-ילד. ניתן לראות את זה בצורה מאוד מוחשית בקפיצה התפתחותית של ילד. גיל ההתבגרות מייצג את פריצת המסגרת הקיימת של הילדות לעבר הלך רוח חדש במסגרתו הנוער מגבש עמדות חדשות. כשמתבוננים בטיפול על מה שקורה להורים עם הכניסה של הילדים לגיל ההתבגרות ניתן לזהות פעמים רבות קשיים משפחתיים המתהווים  על רקע האבק המתקיים בין שימור לבין קדמה.  ההורים חותרים לעבר המוכר להם, קרי שימור התפקיד שהיה בגיל צעיר יותר של הילדים. בה בעת הם מנסים להתאים את עצמם לשינוי שחל בילד שלהם שהפך לנער. בשלבים הקשים ישנה התנגשות בין הצדדים השונים. לעתים בין הנער להוריו ולעתים בין ההורים עצמם על רקע התקבעות כל אחד מהם בתפקיד מוקצן. האחד מגונן על הילד והשני מנסה להציב לו את הגבולות בצורה נוקשה מידי.

מסיבה זו אנחנו ננסה לעבוד בטיפול על הפערים הללו, ננרמל עבור המשפחה את הבעיה ונסביר שקיימים אצל כל אחד מאתנו קולות מנוגדים. נעבוד עם ההורים על הקושי הטבעי בו הם נתקלים אל נוכח קפיצתו ההתפתחותית של הילד, ננסה להגמיש את העמדות שלהם ולחבר אותם לתקופה בה הם עברו חוויות דומות. בטיפול מערכתי, אנחנו נראה כל הזמן השפעות מעגליות של היחסים ואיך כל אחד מחברי המשפחה מייצר השפעה על האחר וחוזר חלילה.   

בין השלם לחלקיו בהתבוננות על המערכת

ההתבוננות על היחיד אין בה די בשביל להבין את מה שקורה לעומק בתוך המשפחה. זאת משום שחסרה התמונה של המכלול וחסרה ההבנה של השפעות הדדיות של חברי המשפחה, האחד על האחר. מאחר ובתוך משפחה קיימת דינמיקה ייחודית, אנחנו חייבים להבין בו זמנית כיצד כל אחד מהם פועל וכיצד האחד משפיע על פעולתו של השני. 

בירור מאפייניה של הדינמיקה המשפחתית

הגישה המערכתית מעלה את הטענה כי לכל אחד מהצדדים יש חלק במה שאנחנו רואים מעל פני השטח. כדי להבין מה קורה בתוך המשפחה ומדוע כל אחד מהחברים מתנהל בצורה מסויימת או תופס תפקיד מסויים או מפתח דפוס התמודדות מסויים, חייבים להתבונן על ההשפעות ההדדיות ולראות איך כל אחד מהם תורם להתקבעות של דינמיקה מסויימת החוזרת על עצמה שובו ושוב.

בדוגמא שהבאתי לעיל, כדי להבין מה קורה לגיל אנחנו חייבים להבין מה קורה עם גילית ואותו הדבר הפוך. כלומר אנחנו חייבים ללמוד מהי הדינמיקה הזוגית שמקצינה את העמדות והתפקידים של כל אחד מהם ומבססת את התחושה של גיל שלא מאפשרים לו ואת התחושה של גילית שאף אחד לא מסייע לה.

המשמעות החיובית של התבוננות בחברי המשפחה מתוך הגישה המערכתית באה לביטוי בכך שהיא מאפשרת לנו שלא לשקוע בנרטיב הקורבני של אחד הצדדים. עדשות הגישה המערכתית מסייעות לנו שלא לשקוע עם הזדהות יתרה עם תחושותיו של גיל ולסייע לו בסופו של דבר לראות במה הוא תורם את חלקו לבעיה וכיצד הוא יכול לתרום את חלקו לשינוי המיוחל. 

נרחיב את התמונה ונבין אותה על פי מה שקורה בחברה ובמעגלים המשפחתיים הסובבים את המשפחה.

אנחנו חייבים להתבונן במכלול השלם ולא רק בכל אחד מחברי המשפחה כאינדיבידואל העומד בפני עצמו. אנחנו מבינים שהסיפור האישי אינו עומד בפני עצמו אלא מתקשר עם המשפחתי. אנחנו מבינים שההתמקמות בתוך המשפחה, התפקידים אותם תופס כל אחד מחבריה, החוזקות והחולשות אותם כל אחד מבטא בתוך המשפחה, נקבעים ברמה המשפחתית. באותו אופן אנחנו מבינים שההתמקמות של הפרט בתוך המשפחה מתקשרת עם ההתמקמות שלו בקבוצות שייכות אחרות ומתקשרת עמן.

כאשר אנחנו מטפלים באחד מחברי המשפחה כדאי שננסה לקחת מרחק ולנסות לשאול עצמנו האם אנחנו רואים את חלקו של כל אחד בסיפור המשפחתי הקיים או שאנחנו מזדהים רק עם צד אחד ולא לוקחים בחשבון את המשמעות של הדינמיקה המשפחתית שעשויה לקבע תפקידים מוקצנים אצל כל אחד מחברי המשפחה. מסיבה זו חשוב תמיד לראות איך כל אחד משתף פעולה עם הדינמיקה המתקיימת במשפחה ומחוצה לה. לפיכך, אם נזדהה למשל עם גילית ונחשוב כמה עצלן וסוציומט גיל, אנחנו נפספס את התמונה המערכתית ובכך אנחנו לא נתבונן על המערכת כשלם שהוא גדול מסך חלקיו.

שאיפה לשיווי משקל

אחד הכללים הבסיסיים של הגישה המערכתית מכוון לכך שכל מערכת המשפחתית שואפת להימצא בשיווי משקל. ברגע שמתקבעת דינמיקה או חלוקת תפקידים מסויימת המערכת פועלת בכיוןן של שימור הקיים וישנו מעין כוח פנימי המתנגד לכל דבר חדש שנכנס ומאיים לערער על הקיים. שיווי המשקל מתבטא בתפקידים אותם תופס כל אחד מחברי המשפחה, האופן בו בעיות נתפסות בתוך המשפחה והאופן בו המשפחה מנסה להתמודד עם בעיות אלה. שיווי המשקל בתוך המשפחה נקבע גם בהתאם ונסמך על המערכות הסובבות איתן מקיימת המשפחה השפעות גומלין.

בדוגמאות שהובאו קודם לכן ניתן לזהות התקבעות של היחסים בשיווי משקל מסוים שמשקף את הדינמיקה המשפחתית אותה קשה מאוד לשנות. גילית שמתלוננת על גיל מתקשה מאוד לאפשר לו לקחת, ואילו גיל שמתלונן על גילית מתקשה מאוד לפעול כאשר גילית ביקורתית כלפיו. הוא הולך ונעלם ומתאדה בתוך היחסים ואילו היא מרגישה יותר ויותר שאין לה פרטנר. המערכת מתקבעת על מצב שדורש מישהו חיצוני שיסייע לכל אחד מהם לעצור ולראות איך הוא מחזיר לעצמו שליטה על המצב.

שינוי מהותי באחד מחלקיה של המערכת המשפחתית – עשוי לגרום לתזוזה של נקודת שיווי המשקל למקום אחר מסתגל יותר.

השאיפה של המערכות להימצא בשיווי משקל מסבירה לנו מדוע קשה למשפחות או לזוגות לצאת לבד מהקושי בו הן נמצאות. גם אם אחד מנסה להתנהג בצורה שונה, הרי שהשאיפה של המערכת הזוגית או המשפחתית תהיה לחזור לאותו המקום רווי הבעיות אותו הם מכירים. מסיבה זו בתוך הטיפול אנחנו מחזיקים את הקושי משני צידיו ומראים לכל אחד מבני הזוג את חלקו והאופן בו הוא תורם להתקבעות הדינמיקה הזוגית או המשפחתית. בטיפול אנחנו יוצרים הבנה במסגרתה כל אחד עובד על החלק שלו משום שהתנהגות אחרת של אחד החברים שתחזור על עצמה בצורה עקבית וללא קשר לתגובה לה היא תזכה מהצד השני, יכולה לבסס בסופו של דבר שינוי. מסיבה זו פעמים רבות אנחנו מעודדים את מי שבשל לעשות את הצעד הראשון שכן ההשפעה תהיה על המערכת כולה ובסופו של דבר שינוי שהוא ייקח על עצמו ייצר שינוי גם בהתנהלותו של האחר.

בין שייכות לנפרדות ומימוש עצמי

הצורך בשייכות הינו צורך ביולוגי מולד. תיאוריות פסיכואנליטיות ואחרות מדגישות צורך זה ומשמעויותיו בהתפתחות הילד והאדם הבוגר. צורך זה מכוון את ההתנהגות החברתית של בן האנוש, את הסתגלותו ואת מידת הסיפוק והביטחון שהוא חש כאשר הוא מרגיש חלק ממערכת אליה חשוב לו להשתייך. הצורך בנפרדות – גם הוא ביולוגי – מתייחס לצורך של הפרט להיות יצור מוגדר, נפרד מסביבתו ובעל יכולת להיות שונה וקיים בזכות עצמו. המצב הקיצוני של סוגיית השייכות הוא היבלעות בתוך המערכת וביטול עצמי של כל הרצונות והצרכים שלנו.

כך למשל קרה בתקופה בה ילדי הקיבוצים ישנו בבתי ילדים ולא בבתיהם. הורה שרצה להרגיש שייך לחברה ביטל את רצונותיו האישיים והרגיש שהוא חייב להתאים עצמו לסביבה הקרובה. המצב הקיצוני של הנפרדות הוא התרחקות מוחלטת מן הקבוצה, ניכור וקיום אגוצנטרי.

פעמים רבות אנחנו פוגשים משפחות שכל אחד מהחברים רוצה להרגיש חלק אך מתקשה לעמוד בכללים המכתיבים לכאורה את השייכות אליה. אנחנו נעבוד עם בני המשפחה על המשמעות של השייכות למשפחה וכיצד ניתן לתת מקום להגדרות שונות של שייכות, יחסי כוח, חוזק וחולשה.

 לסיכום: 

הגישה המערכתית מרחיבה את העדשה הטיפולית. מטפל שעובד לפי עקרונות הגישה רואה את המטופל בהקשר רחב יותר הלוקח בחשבון את סביבת החיים של האדם, הדינמיקה המשפחתית והאופן בו הוא מושפע ממנה ותורם לה. מטפל שרואה מערכת רואה אינו מחפש אחר סיבה ותוצאה אלא מנסה לאפיין את מעגל ההשפעות הדדיות בין חברי המשפחה והדינמיקה המאפיינת את התנהלותה. 

מטפל שעובד בגישה כזו אינו חייב לפגוש את כל המערכת המשפחתית, אך יכול לקחת לעצמו את החופש לזמן חלק מחברי המשפחה כאשר הוא מרגיש בכך צורך. במהלך השנים בהם אני עובד כמטפל משפחתי ומנחה קבוצות הבנתי שאני עושה עבודה מערכתית גם כאשר אני עובד עם יחידים. הבנתי שלהתבוננות מערכתית ישנם מספר עקרונות שמסייעים לנו להבין גם את חלקו של המטופל במה שקורה לו במערכות הסובבות אותו. מהמאמר הנוכחי ניתן לראות איך אנחנו יכולים להסתייע בגישה כדי להשפיע על  המטופל שלא להתקבע בעמדה קורבנית לפיה הוא מרגיש שהסביבה לא  מאפשרת וגם שאין לו את הכוח להשפיע על הדינמיקה המאפיינת אותה. המעבר ממחשבה על הקושי לשנות אדם שלא מגיע לטיפול, לחשיבה על האופן בו ניתן לשנות את שיווי המשקל המאפיין את המערכת המשפחתית נותן הרבה חופש פעולה למטפל.

ראייה מערכתית היא תפיסת עולם שמסייעת לנו לבחון שוב ושוב את הדינמיקה הקיימת במערכת ולראות איך מסייעים ליחיד לעשות שינוי שישפיע על המערכת כולה. כך, גילי במידה ותגיע לטיפול אישי תוכל לעבוד על האופן בו היא מאפשרת לגיל להיכנס קצת יותר פנימה ואיך היא מאפשרת לעצמה להתחיל לסמוך עליו גם כשזה לא בדיוק נותן מענה מושלם לרצונותיה.

עדות לכך ניתן לראות בהדרכות הורים. הורה מגיע למפגש פרטני ועובד על היכולת שלו ליצור שינוי עבור הילד וביחסים המתקיימים ביניהם. הרציונל הוא ששינוי שיהיה מוחזק ביחד עם המטפל יוכל ליצור שיווי משקל מחודש בתוך המערכת המשפחתית ויוביל בסופו של דבר לשינוי גם בהתנהגות הילד

• מראה מקום / הערת שוליים לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק.