כיצד ניתן לסייע בחיזוקו של אני מאמין אישי מקצועי קוהרנטי של המטפל וכיצד הדבר משפיע על הטיפול?
במשך השנים בהם הכשרתי אנשי מקצוע כמטפלים או כמדריכים הבנתי שכל אחד מאיתנו מבקש לייצב את הנוכחות שלו בתוך המפגש הטיפולי, להבין מה הוא עושה ולפעול ממקום בטוח. ראיתי כי פעמים רבות הקושי של איש המקצוע המתחיל להתמקם בחדר בצורה בטוחה, מועצם אל נוכח חוסר הכרה בניסיון חייו, כדבר בסיסי עליו ניתן להישען בעת המפגש הטיפולי. במשך הזמן פיתחתי כלי לייצוב אני מאמין אישי-מקצועי, המחזק את נוכחותו של איש המקצוע בעת המפגש הטיפולי ובכך נותן מענה לצורך בסיסי זה של המודרך. הכלי עושה שימוש בעקרון הרציפות המאפשר לאיש המקצוע לרתום את ניסיון החיים הרלוונטי ובכך להרגיש שלמרות שהוא בתחילת דרכו הטיפולית, הרי שהוא אינו מתחיל יש מאין ויש בידיו להישען על חלקים המוכרים לו מחייו האישיים והמקצועיים.
צומת המעבר לתפקיד המטפל או המדריך מחייב למידה תהליכית ממושכת, המתמקדת ברכישת כלים חדשים שיאפשרו למודרך להבין מה מצופה ממנו בתפקיד. לאורך השנים בהן עבדתי כמדריך וכמרצה שאמון על הכשרתם של אנשי מקצוע, ראיתי שהעוגנים אותם מקבלים המודרכים הם עוגנים חיצוניים הנשענים על התיאוריה בלבד. למרות שהמודרכים נדרשו לברר ולטפח את התחושות שלהם מהתהליך ואף למדו לעיתים לזהות קיומם של תהליכים מקבילים, הם עדיין הסתובבו עם תחושת ואקום פנימי וקושי להביא לביטוי את העושר הפנימי הקיים בהם ולהיתמך בו בכניסה לתפקידם החדש. הבחנתי בכך שבהכשרות השונות אותן הם מקבלים חסר נדבך מרכזי המכוון אותם באופן שיטתי להישען על הניסיון המצטבר אותו רכשו עם השנים ולהתאים אותו למקצוע אותו הם לומדים.
לגישתי, שימוש במונח אני מאמין אישי-מקצועי מכבד את המודרך ומקנה כבר בתחילת הדרך אוריינטציה והכרה בניסיון החיים המצטבר אותו הוא צבר. מונח זה מכוון את המדריך לצקת גם עוגנים פנימיים הנסמכים על ניסיון החיים של המודרך, ערכים בהם הוא מאמין וכוחות וחוזקות הקיימים בו. לפיכך, המונח אני מאמין אישי-מקצועי לא רק מדגיש את חשיבות העבודה האישית המתבצעת בעת ההדרכה אלא גם את התועלת שעשויה לצמוח מעבודה החותרת ליצירת אינטגרציה מתמדת בין האישי לבין המקצועי.
שימוש בעקרון הרציפות
בצעירותי, בזמן שניהלתי בארה”ב חנות לבגדים, הבחנתי באישה מבוגרת רכובה על אופניים. היא ניגשה אליי ואמרה לי שהיא מחפשת עבודה. הרושם הראשוני שעשתה עליי לא היה מדהים. היא הייתה לבושה בטרנינג, ללא איפור, שערה היה פזור ולא מסודר. כששאלתי האם יש לה ניסיון במכירות היא חייכה ואמרה: “לא. אין לי ניסיון במכירת בגדים. יש לי ניסיון בעבודה עם אנשים. אני עובדת כמלצרית ורוצה להתחיל לעבוד בתחום המכירות”. אמרתי לה שאני מחפש אנשים מתחום המכירות. לא הארכתי בדברים. הודיתי לה, נפרדתי ממנה לשלום ומתוך נימוס הפניתי אותה לחבר שניהל את החנות שניצבה מצדו השני של הרחוב.
עקרון הרציפות השאול מתחום הטיפול בטראומה, מתאר את הצורך של האדם להתפתחות שיש בה רציפות. אדם חווה משברים בצורה חזקה יותר כאשר הוא מרגיש שהוא מאבד את הרציפות הקיימת בחייו. כל אדם שואף לקשר בין מה שקורה היום למה שהיה בעבר. דבר זה מקנה לו תחושת יציבות ומבסס כלים להבנה וניבוי של התנהלותו העתידית. שינויים ומעברים עשויים לערער את תחושת הרציפות משום שהם כרוכים בנסיגה רגשית המשמיטה את היכולת לזהות אבני דרך בניסיון החיים האישי והמקצועי אותם ניתן לרתום לטובת ההתפתחות הרציפה. אחד השינויים המשמעותיים קורה בחיינו המקצועיים בעת מעברים בין מקומות עבודה, הסבה מקצועית והתחלה חדשה של תפקיד או מקצוע חדש. האתגר הניצב בעת המעבר מועצם אל נוכח הקושי של הסובבים להכיר בערכו של ניסיון החיים אותו צבר האדם.
באותו הזמן עת פגשתי את “המלצרית” שביקשה לעשות הסבה מקצועית, לא הכרתי את עקרון הרציפות ולא תיארתי לעצמי את הקלות בה אדם יכול להישען על העבר כדי לסדר את ההווה והעתיד. האישה המבוגרת השכילה ממרום גילה לראות את מה שאני לא זיהיתי ולהבין כי עבודה במלצרות יכולה להכין אותה לתחום המכירות. היא הבינה שישנן מתודות עבודה אותן היא פיתחה עם השנים בתחום המלצרות שיכולות להתאים עצמן גם לתחום המכירות שנשען על היכולת לתת שירות מקצועי ואמין ללקוחות.
ביסוס אני מאמין אישי-מקצועי באמצעות שני כלים מרכזיים
כדי לבסס אני מאמין אישי מקצועי יציב ומשמעותי נדרשת עבודה הנותנת מענה לשני מרכיבים בסיסיים:
א. מיקוד בניסיון החיים כדי להפוך את התיאורטי הרחוק לקרוב ומונגש
נוכחות מלאה ורציפה של איש המקצוע תלויה ביכולת שלו ליצור אינטגרציה עם מרכיבי תפיסה עצמית שונים הקיימים בו, ניסיון חיים מצטבר הקשור לתחום בו הוא עובד, עולם התוכן בו הוא עוסק. נוכחות זו מתבססת דרך בירור פנימי של גבולותיו, נקודות הדמיון והשוני הקיימים בינו לבין האוכלוסייה עמה הוא עובד.
תהליכים רגשיים הם מסוג הדברים שברגע שמבינים אותם מתחילים לזהות את החזרתיות המאפיינת אותם. במהלך השנים בהם למדתי עבודה סוציאלית והתמחיתי בטיפול המשפחתי, נכנסתי לצמתים חדשים. בכל פעם מחדש ברגעי הקושי חזרתי לאחוז באותן עמדות נוקשות שאפיינו אותי בגיל צעיר עת התבוננתי על המוכרת חסרת הניסיון. כנראה שעקרון הרציפות הנכיח עצמו בצורה מתעתעת בכל פעם מחדש וביסס חוסר אונים שנבע מכך שלא ידעתי איך ליצור את ההמשכיות של הקיים. בסופו של דבר הניסיון המצטבר יצר תחושה של מוכרות לחמקמקות של התהליך ומפעם לפעם לקח לי פחות זמן להכיר בערכו של הניסיון הקודם שלכאורה נראה כלא קשור ולא מתיישב עם עקרון הרציפות. למעשה למדתי בכל פעם מחדש ליצור רציפות שאיננה ברורה מאליה. בדיעבד אני מבין כי נזקקתי בסביבה לאדם שיכיר בערך של שנות הניסיון שלי ויסייע לי לרתום אותם לטובת ההתפתחות המקצועית. נתקלתי במדריכים מצוינים שסייעו לי רבות ברכישת כלים חדשים אך התקשו מאוד לסייע לי לרתום את ניסיון החיים שלי ואת האישיות שלי לטובת המקצוע.
מסיבה זו חרטתי על דגלי את טיפוח האני מאמין של איש המקצוע תוך שילוב חכמת החיים שלו, כדי שיחוש שהוא מבין מבפנים את התהליכים ויתאפשר לו לשלב באופן אינטואיטיבי יותר בין התיאוריה לפרקטיקה, להנגיש את התיאורטי המורחק ולעשות בו שימוש פנימי מושכל. אני מאמין שמדריך שמסייע לחשוב על האופן בו ניתן לרתום את המוכר לעבר החדש ומכוון את המודרך להכרה בניסיון החיים האישי והמקצועי המצטבר, נותן למודרך כלים יישומיים המאפשרים לו להתמקם בחדר בצורה נינוחה ובטוחה יותר. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת הוא לשאול את המודרך שאלות ששולחות אותו לברור פנימי וחשיבה עצמאית ומכוונות אותו להתבוננות על הדרך בה הוא מתחבר לעולם התוכן של המטופל ומאפשרת לו לרתום מכלול שלם של רפרטואר אותו הוא צבר עם אנשים בנוגע ליחסים חבריים, זוגיים, הוריים ומבררת עמו רגישויות הקיימות בו, כוחות וחוזקות המסייעים לו שלא להתחיל את התהליך יש מאין.
באחד המפגשים בהם לימדתי הנחיית קבוצות פתחתי עם סטודנטים להסבה שיחה גלויה לגבי החששות שלהם מהובלת קבוצה במקום ההכשרה המעשית שלהם. אחת הסטודנטיות שהייתה אמא לשבעה ילדים אמרה שהיא חוששת מאוד להתחיל. שאלתי אותה ממה היא חוששת והיא אמרה שהיא מעולם לא הנחתה קבוצה. בתגובה שאלתי אותה כמה ילדים יש לה והיא השיבה שבעה ילדים. עניתי לה: “וזה לא קבוצה?!”. הסטודנטית חייכה ואמרה לי “לא חשבתי על זה ככה”. האמת שלא הבנתי באותו הזמן עד כמה השאלה הפשוטה הזו עשתה לה סדר וסייעה לה ברגע אחד לרתום את כל הניסיון המצטבר בהורות לטובת תפקידה החדש כמנחת קבוצות.
ב. טיפוח האני מאמין באמצעות העלאת רמת מובחנות העצמי של המודרך
המונח מובחנות העצמי מתאר את היכולת של אדם להכיר את עצמו, את הייחודיות הקיימת בו, האופן בו הוא פועל עם עצמו ועם הסביבה. מושג זה גם מתאר את יכולתו להכיר את הסביבה שלו והשונות הקיימת בינו לבינה. אתגר המובחנות מתבטא גם בתוך יחסים, בדרישה המנוגדת לשמירה על נאמנות של אדם לעצמו, תוך הבנה של מי שנמצא מולו. אדם נדרש להבין מה מאפיין את מי שנמצא מולו, למה הוא רגיש, מה מדבר אליו. בה בעת הוא נדרש שלא ללכת על קצות האצבעות ולא לוותר על עצמו ועל עקרונותיו.
מובחנות העצמי של איש המקצוע נסמכת על רמת המובחנות האישית שלו כאדם. היא נשענת על מכלול שלם של אירועי חיים ונבנית תוך בירור פנימי עמוק של מי ומה שהוא והאופן בו הוא פועל. רמת המובחנות שלו כוללת הבנה של מנגנוני פעולה פנימיים שלו, הפרדה בין רגשות מחשבות לתחושות, הכרות עם דפוסי אישיות, סגנונות התמודדות, דרכי פעולה וכל דבר אחר שקשור למי ומה שהוא כאדם. מובחנות העצמי גם מנקזת לתוכה בירור של ערכים בהם הוא מאמין.
ניתן לטעון כי יצירת מובחנות העצמי ברמה המקצועית, נמצאת בדיאלוג עם רמת מובחנות העצמי שלו כאדם ונבנית באינטראקציה עם 3 מרכיבים שונים שההדרכה מבקשת להעמיק את אחיזתו ובהם ובדרך זו לסייע לו בגיבוש תפיסת העולם המקצועית שלו:
1. אוריינטציה לאסכולה הטיפולית בה הוא מבקש להתמקצע – הפנמה של קוד האתיקה, כללי התנהלות בסיסיים.
2. פיתוח כלים ייחודיים הקשורים בעולם התוכן הספציפי עמו הוא נפגש והאוכלוסייה המאפיינת אותו.
3. חווית העצמי וניסיון חיים מצטבר – מאפייני אישיות, כוחות, חוזקות, אמונות, ערכים, תפיסות עולם ועוד.
מרכיבים אלה משפיעים על היכולת שלו להביא את עצמו בצורה שלמה תוך השענות על ידע תיאורטי וכלים אותם הוא רכש ואף פיתח במשך הזמן. חשוב להבין כי למרות שמדובר ביכולת המתפתחת עם השנים, רמת המובחנות שלו גדלה ככל שהוא מעבד את התובנות החדשות דרך עיבוד פנימי המבסס אצלו עם הזמן גם תפיסה ביקורתית לגבי מה שמתאים לו ומה שפחות מתאים. התפיסה המקצועית המתגבשת תמידית מהווה קו המנחה אותו בעבודתו ובמשך הזמן הוא מגבש אותה ופועל על פיה.
דוגמא מתחום העבודה הסוציאלית:
דני, סטודנט לעבודה סוציאלית בשנה השלישית, החל לעשות את ההכשרה המקצועית במרכז אלימות במשפחה. המרכז פתח את שעריו בפני סטודנטים מתחומים שונים כמו טיפול באומנות, פסיכותרפיה גוף נפש ועבודה סוציאלית. הסטודנטים השונים מקבלים ממרכז האלימות כלים דומים בהבנה את עולם התוכן של האלימות במשפחה. עם זאת, כל הכשרה מתמקדת גם ברכישת כלים הייחודיים לפרופסיה אליה נמנים הסטודנטים.
כדי לבסס חוויה של אני מאמין אישי-מקצועי שלמה, נדרשים הסטודנטים נדרש ללטש מרכיבים של תפיסה עצמית באופן בו הם יוכלו לשמש אותם כאנשי מקצוע. כך למשל, מי שהפך להורה לומד כיצד איש המקצוע שבו מתקשר עם ההורה שהוא. בדומה להורה, הם נדרשים להובלה של תהליכים ושימוש בפונקציות הוריות. בירור היכולות ההוריות, הערכים כהורה, יכולת ההובלה, הרגישויות והעוצמה כהורה עשויים לשמש אותו במסגרת עבודתו.
בתהליך זה איש המקצוע לומד להישען על יכולות ומיומנויות הקיימות בו, הזמינות לו ממרחבי חיים אחרים ולראות כיצד הן מסייעות לו לבוא במגע עם דרישות התפקיד. במשך הזמן נוצרים יחסי גומלין בין ההתפתחות האישית והמקצועית, באופן בו האחד עשוי להעצים את השני. כך, עבודה על רגישות במפגש עם פונה זועם, עשויה לשרת אותו במצבי קונפליקט המתהווים בחייו האישיים.
כסטודנט לעבודה סוציאלית, דני נדרש ברמה המקצועית ליצור מעין מובחנות של תחום העבודה הסוציאלית – להבין מהי עבודה סוציאלית, מה מאפיין אותה, אילו ערכים מנהלים אותה, מהם כללי האתיקה המבססים את התחום. בתהליך ההכשרה אותו הוא עובר הוא לומד על מאפייני המקצוע והאופן בו הם באים לביטוי במרכז האלימות בו הוא עושה את ההכשרה.
כסטודנט של עבודה סוציאלית הוא לומד בהכשרה את המשמעות של הכלים הנלמדים במסגרת העבודה הסוציאלית. הוא לומד למפות את הבעיה ולעשות הערכה פסיכו-דיאגנוטסית ומתנסה במיומנויות הקשבה, הצטרפות ושינוי. במשך הזמן נוצרת אינטגרציה בין התיאוריה אותה הוא לומד בבית הספר לבין הפרקטיקה אותה הוא עושה במרכז אלימות בו הוא עובד.
בה בעת מקבל כלים הרלוונטיים לתחום האלימות בהתאם לתוכנית עבודה אותה מתווה הארגון, דרך המשקפיים של תפיסת העולם המקצועית של המדריך שלו. הוא מתחיל לרכוש כלים מקצועיים הקשורים במדיניות של הארגון סביב טיפול ומניעה של אלימות במשפחה. עם הזמן הוא מקבל גם כלים מקצועיים הקשורים בתחום האלימות במשפחה (אלמ”ב).
צמתים מרכזיים של איש המקצוע בהם נדרשת הדרכה לטיפוח אני מאמין אישי מקצועי
המלצרית שביקשה לעשות הסבה מקצועית לתחום הביגוד וההלבשה, נדרשה למישהו שיכיר בניסיון המצטבר של חייה ויסייע לה לטפח אני מאמין הנשען על הידע הקודם שלה. במהלך השנים זיהיתי צמתים מרכזיים בהם איש מקצוע מתחום הטיפול דרוש לעיבוד מחודש של האני מאמין האישי מקצועי:
כניסה לתפקיד המטפל
לאורך הדרך פגשתי סטודנטים ומודרכים בתחילת דרכם המקצועית, פגשתי כאלה שביקשו לעשות הסבה מקצועית ופגשתי אנשי טיפול וייעוץ מתחומים שונים שביקשו לרכוש מתודה טיפולית חדשה (מתמחים בטיפול משפחתי ובמקצועות אחרים). למדתי שלמרות השוני ביניהם הם נדרשים לתהליך עבודה דומה. גם סטודנטים לעבודה סוציאלית שהיו בתחילת דרכם המקצועית, נזקקו לאיתור ניסיון החיים האישי והניסיון המקצועי אותו רכשו בהובלת תהליכים. כך למשל סטודנטית שמילאה בצבא את תפקיד המשקית ת”ש התבקשה לאתר אלמנטים מתוך התפקיד בהם היא יכולה לעשות שימוש בעת המעבר לתפקיד העובדת הסוציאלית. בעוד שהיא נתקלה בהדרכה שביקשה ממנה להבין שעבודה סוציאלית הינה שונה בתכלית מתפקיד המשקית ת”ש, הרי שמבחינתי עקרון הרציפות ממחיש לי שבמקום להיות דרוך לגבי האפשרות שהיא עושה טעיות הקשורות לתפקיד הישן, הרי שאני מאתר הזדמנויות כאלה, מסייע לה לחזור למה שהיה בתפקיד הקודם ובודק איתה ביחד את הליטוש הנדרש ממנה כדי לעשות אדפטציה לתפקיד החדש.
ראיתי שהרעיון הזה חוזר על עצמו בכל תחום, כולל המתמחים בטיפול המשפחתי שהגיעו מאסכולות שונות. כך, מתמחה שהייתה אצלי בהדרכה והגיעה מתחום האימון, התרגלה לחשוב שהכובע של האימון והייעוץ הארגוני מפריע לה בתהליך הלמידה. המטרה הראשונית שלי הייתה לסייע לה לעשות סוויץ ולראות בניסיון זה כקרש קפיצה להעמקת ההבנה שלה את דרישות התפקיד ולא פחות מכך כהתחלה מצויינת הממקמת אותה בצורה בטוחה בהובלת תהליכים.
במהלך קורס להכשרת מדריכים לעבודה סוציאלית העלה אחד המדריכים את הקושי שיש לו עם המודרכת שלו שמגיעה מתחום החינוך. הוא ראה בידע הקודם שלה כדבר שהיא חותרת אליו בכל פעם ומתקשה בגללו להפנים את הידע החדש אותו הוא מעביר לה בהקשר לטיפול. המדריך הגיע מיואש ממפגש ההדרכה האחרון והעלה טענה כי בכל טיפול היא חוזרת להיות מורה במקום מטפלת. לדבריו, היא הגיבה קשה מאוד כאשר שיקף לה את התובנה המשמעותית הזו. במהלך ההדרכה הקבוצתית ביקשתי מהמשתתפים האחרים לשאול אותו שאלות שיסייעו לו לברר את הקושי אותו הוא חווה בהדרכתו את המודרכת. בתהליך מעמיק שקצרה היריעה מלפרטו, המדריך יצא עם תובנה שהיא מנסה להאחז במוכר לה ומביעה חוסר סיפוק בשל חוסר ההכרה שלו בעוגנים אותם היא מנסה לייצר בעת המפגש עם הפונים שלה. המודרכת פיתחה דריכות לביקורת שלו כלפי מה שהיא מבינה ויודעת מהתחום האחר והניסיונות שלה להכניס את זה לתוך התפקיד החדש. במפגש הבא המדריך סיפר על מפגש משמעותי עם פריצת דרך שהיה לו עם המודרכת. המדריך סיפר שהוא הגיע למפגש ממקום סקרן וביקש להבין את העוצמה שהייתה לה בעבודתה הקודמת. בשיחה גלויה שהתקיימה בין השניים היא תיארה את המצוקה והפחד שלה מזה שהיא תהפך למורה והפחד שלה שהיא כבר איחרה את המועד ותתקשה להדביק את הפער הקיים בינה לבין סטודנטים צעירים יותר שמתחילים ישר בלימוד מקצוע העבודה הסוציאלית. המפגש הסתיים בהחלטה משותפת של שניהם שהם יבדקו במהלך המפגשים הבאים מה ניתן לקחת מהתחום הקודם וכיצד ניתן ללטש אותו לטיפול.
כניסה לתפקיד חדש במקום העבודה
כניסה לתפקיד המדריך, המנהל, ראש הצוות, מנחה קבוצות וכן הלאה. ראיתי שמתמחים וסטודנטים המבקשים לפתח את הקריירה שלהם ולהתקדם במעלה המקצוע, יכולים לעשות מעבר מהיר לעבר רכישת הידע של התפקיד החדש, כאשר מכוונים אותם לבירור האני מאמין האישי מקצועי אותו הם רכשו עד כה. מתמחים אלה, מלאים בידע ובנסיון מצטבר הקשור בהובלת תהליכים, הם מבינים היטב מה קורה בתהליכים טיפוליים או בליווי של אנשים שביקשו לאורך הדרך סיוע והכוונה. הם גם עבדו בתוך צוותים והכירו מבפנים את התפקיד מתוך היותם משתתפים בתהליך ומתוך התבוננות על מי שהוביל אותו.
סיכום – עקרון הרציפות מדגיש את הצורך של איש המקצוע ,ככל האדם להרגיש שהוא ממשיך רצף מסוים של התפתחות שאינו מתחיל יש מאין. עקרון זה מדגיש את הצורך באינטגרציה בין העבר לבין ההווה והעתיד. מסיבה זו חשוב לקחת בחשבון את ניסיון החיים האישי מקצועי המצטבר של האדם ולהפוך אותו לעוגן עליו איש המקצוע יכול להישען בשלב ההתפתחותי החדש.
- מראה מקום / הערת שוליים לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק.
0 תגובות