מודל היציאה מהארון של ויויאן קאס: היבטים ייחודיים ויישומים בטיפול.
זמן קריאה: 20 דקות

מהו מודל היציאה  מהארון, כיצד הוא ממשיג את תהליך ההתמודדות של להט”ב עם הנטייה המינית שלו דרך שלבים, אילו אתגרים הוא מבליט וכיצד נעשה בו שימוש עכשווי בטיפול

מבוא

הניסיון שלי בעבודה הטיפולית עם להט”ב מלמד אותי שהטיפול לא מתחיל תמיד בהצגת הבעיה האמיתית וההתמודדות עם היציאה מהארון עשויה לצוף במעלה הדרך. לעיתים, כבר במפגשים הראשונים כשהיחסים עדיין לא צברו כברת דרך מספקת המאפשרת למטפל ללמוד את החומר תוך כדי תנועה.

במהלך השנים ראיתי שידע מוקדם אודות תהליך היציאה מהארון מאפשר למטפל להישען על מודל תיאורטי אותו הוא יכול לשלב עם התפיסה הטיפולית שלו. מודרכים שפגשתי דווחו על תחושת נינוחות וביטחון רב יותר בעבודה אל נוכח ההבנה שלהם את מודל היציאה מהארון. אני חושב שקשר טיפולי הינו הדבר המשמעותי ביותר בתוך הטיפול ומסיבה זו חשוב שהמטפל ירכוש כלים נכונים ולא יגיע למצב של שחיקה לה יתלוו מחשבות של ייאוש וחוסר אונים. יחד עם זאת, כמו מודלים תיאורטיים אחרים שעוסקים בהכללת מאפיינים, תתכן גם פה השמטה של המרכיבים הייחודיים לכל אדם שמגיע לטיפול. לכן חשוב לתת את הדעת על כך שהמודל מציע מסגרת המארגנת את ההתערבות. האתיקה המקצועית מחייבת אותנו לעשות בכל פעם חשיבה מחודשת לגבי התאמת המודל למטופל והאלמנטים בהם ניתן לעשות שימוש. מאחר ומדובר בתופעה שהסבל ממנה נובע מהתיוג החברתי לא הייתי רוצה לתייג אדם שמתמודד עם יציאה מהארון בקטגוריה טיפולית צרה ומצומצמת ולכן אני ממליץ לבחון כל עניין לגופו.

חשוב לציין כי מדובר בפריזמת התבוננות שיש לשלבה עם הידע אותו אנחנו מחזיקים אודות תהליכי נפש מאפייני אישיות והמצאות בחוויות מפוצלות שמעצימות את הנוקשות המחשבתית.

אחד הדברים שלמדתי במהלך השנים הארוכות של עבודה טיפולית עם קהילת הלהט”ב, הוא שמאפייני אישיות חרדתיים, אובססיביים או כפייתיים, עלולים למקם מחשבה לא נכונה אודות הנטייה המינית ומסיבה זו למדתי שלא כל מי שמתחיל לעסוק בשאלת הנטייה המינית מגיע לתשובה שהוא אכן הומו. אנשים עם מאפייני אישיות נוקשים ומחשבות אובססיביות עלולים להעצים קשיים המתהווים עם התקדמות התהליך ולייחס את הסיבה למצבי הנפש הקיימים בהם להומוסקסואליות ולא לאופן בו הנוקשות האישיותית מקשה עליהם בחיי היומיום ללא קשר לסוגית הנטייה המינית.

מסיבה זו חשוב בטיפול בכלל ובלהט”בים בפרט, כל הזמן לנוע בין מיקוד בסוגית הנטייה המינית לבין הרחבה, בין שיח על הסוגיה לבין הרחבתה לתחומים נוספים שהעמקה בהתבוננות עליהם מסייעת לנו להבין כיצד פועל האדם אך לא פחות מכך מקנה פרספקטיבה רחבה ומפחיתה מהמשקל הרב אותו תופסת ההתמודדות עם הסוגיה.

בכל תהליך טיפולי עשוי להתערער קו הגבול הקיים בין המטפל למטופל. מהניסיון המצטבר אצלי בתחום היציאה מהארון, הבחנתי בכך שהזדהות השלכתית של המטפל נעשית עוצמתית יותר בשל העובדה שהיא מבעירה עמדות שמרניות המופנמות גם בתוכו של המטפל או בשל התחושה של המטופל שאף אחד לא מבין אותו, או שהמטפל מקל ראש באתגרים הנלווים להתמודדותו. מסיבה זו נדרשת עבודה מתמדת של המטפל על מובחנות העצמי שלו. היכולת שלו לחזור בכל פעם למצד נינוח ומובחן יותר קשורה בכך. מאחר ומדובר בתהליכים שמתחוללים באופן תדיר, הרי שאני ממליץ לכל מטפל לרכוש מיומנויות של השתהות עם מורכבות במטרה להסדיר את הדופק, לראות את הדברים בצורה מובחנת יותר ולזהות את הצורך של המטופל.  

שלב הבלבול – “האם ייתכן שאני בכל זאת הומו?”

השאלה הזו מעידה על החמקמקות המאפיינת את תהליכי הנפש כך שמה שפתאום נגלה היה עד כה חמקמק וקשה היה לראותו בבירור. כשאדם מתחיל לשאול את השאלה הזו הוא מתקשה להמשיך ולהתכחש למה שהתקיים במעמקי המרתפים של החוויה. הסוגייה צפה בצורה כזו שלא ניתן להתעלם ממנה, להכחישה או להדחיקה. הדבר קורה לאחר מצב משברי הנובע כתוצאה מההסתרה המתמשכת, או כאשר ההכחשה כבר אינה עובדת או במקרה בו מישהו אחר מעמת עם הסיפור. 

ייתכן שבעבודה עם להט”ב בשלב זה נמצא כי התפיסה השמרנית מופנמת כתפיסה אולטימטיבית המייצגת את כלל החברה ועלולה להחוות כמייצגת באופן בלעדי את העמדות החברתיות. שלב הבלבול מאופיין בחוויה של פיצול וצמצום מחשבתי במסגרתה האדם חווה את הדברים כשחור או לבן ומתקשה לראות את המציאות בגוונים רכים יותר.

שלומי, בחור בן 26 התקשר אליי ואמר לי שהוא מעונין להיפגש כדי לדבר איתי על סוגיה שמטרידה אותו מאוד. במהלך המפגש הוא אמר שבשנים האחרונות העסיקה אותו המחשבה שהוא “עלול להיות הומו”. הוא תיאר שהוא הלך עד לא מזמן לטיפול רגשי ובין השאר המטפלת עבדה איתו גם על סוגיה זו. כששאלתי אותו מה היא חשבה על העניין הוא סיפר את הסיפור הבא:

“המטפלת שלי עשתה לי דמיון מודרך כדי לעזור לי לברר האם אני הומו או שפשוט מדובר בפחד ודאגה שלא מפסיקה להטריד אותי. היא ביקשה ממני לעצום את העיניים ולדמיין שאני נמצא בחוף הים. לאחר מכן היא ביקשה ממני לדמיין תמונה של משפחה וביקשה שאתאר מה אני רואה. מייד עלתה בי תמונה של תינוק ואישה. התגובה של המטפלת שלי הייתה מאוד ברורה והיא אמרה לי שהעובדה שבתהליך הדמיון המודרך דמיינתי אישה ולא גבר מעידה על מה שקיים אצלי עמוק בפנים וזה הכמיהה להיות עם אישה ולא עם גבר”.

באותו הזמן הייתי בתחילת דרכי הטיפולית. לא הייתי מודע למשמעות העמוקה של תהליכים רגשיים והאופן בו התהליכים עשויים לצבוע את החוויה ולא לקחתי בחשבון את האפשרות שהוא מייחס למטפלת דברים שהיא אולי אמרה בצורה חלקית או דברים שהוא רצה לשמוע כדי לסתום את הגולל על האפשרות. לקחתי את דבריו כהווייתם באופן קונקרטי ובמקום להשתהות במורכבות שלהם, ביטלתי באחת את המשמעות אותה הוא מייחס לתרגיל והסברתי לו שכשמישהו עוצם את העיניים הוא באופן טבעי ידמיין את מה שהחברה מבקשת עבורו ולא בהכרח יבטא את רצונו וכמיהתו האישית שלו.

למרות שהייתי זהיר בתשובותיי, הרגשתי שהייתי נמהר מידי ומה שנדרש ממני לעשות הוא לשאול אותו שאלות לגבי מה שהוא מרגיש לכל העניין, מה הוא חושב עליו ומדוע הוא בכל זאת הגיע דווקא עכשיו ולא המשיך את הטיפול עם המטפלת שלו. אדם שמצוי בשלב הבלבול זקוק למטפל שירווח עבורו את ההתלבטות, יסייע לו להבחין במנעד האפשרויות כאפשרות לגיטימית ובכך ייתן לו גם את הסיכוי לאפשרות שהוא אינו הומו. למרות שהתגובה שלי הייתה ברוח הדברים הללו, היא הייתה מוקדמת מידי עבורו וכל שכן לא מתאימה כשיש מטפל נוסף בתמונה.

להיכנס עם אדם לשלב הבלבול משמעו להסכים להישאר בערפל שיתפוגג כתוצאה מהתהליך הטיפולי ומשם ינכיח גם פתרונות קונקרטיים. במילים אחרות המטפל נדרש להשלים עם האפשרות שייקח זמן עד שתמצא התשובה לשאלות שמבקשות את פתרונן באופן מידי. שלב הבלבול הינו שברירי בשל הפנמה של עמדות חברתיות שמרניות שקוראות תגר על כל מי שמנסה לחרוג מהנורמה.  בשלב זה יורדת רמת המובחנות של העצמי והאדם מתקשה מאוד להביא עצמו לידי ביטוי.

המפגש ההוא זכור לי כמפגש מכונן בו אני למדתי על בשרי את המשמעות של השתהות בטיפול והקושי של מטפל להיות נוכח במפגש ללא זיכרון וללא תשוקה, ללא אג’נדה אישית בקשר לנושא.

ניתן להבין כי מטפל שרוצה לסייע לאדם שנמצא בשלב הבלבול חייב לשים את כל ההנחות המוקדמות בצד ולאפשר למטופל לשהות בשלב בו לא ברור עדיין מה יהיו תוצאותיו. לאורך השנים הבנתי שהתגובה הטובה ביותר בשלב זה היא תגובה המבקשת להעביר את המסר שאתה לא לבד, ומבקשת גם לרווח את משך הזמן בו תיווצר ההבנה בנוגע לשאלה האם הוא בוודאות הומו או שאולי לא. מסיבה זו חשוב שלא להביע דעה נחרצת גם אם ברור לנו שכך הם פני הדברים.

כשהגעתי להדרכה הבנתי את הטעות אותה עשיתי והאפשרות שבעקבותיה עמי יסתגר ולא יהיה נגיש יותר, התקשרתי אליו כדי להבהיר את העמדה שלי. הסברתי לו שאין לי כוונה לחלוק על המטפלת שלו וגם אין לי את היכולת לקבוע עמדה נחרצת. השארתי לו דלת פתוחה לעבור תהליך שבסיומו הוא יוכל להבין טוב יותר ולגבש את הסוגיה המינית ממקום בהיר ומושכל. עמי שאל אותי בשיחת הטלפון אם אני חושב שישנה אפשרות שהוא לא הומו. מבלי להסס הבהרתי לו שישנה אפשרות כזו. חשוב לציין כי השלב הזה הוא שלב מתעתע שמקפל בתוכו כל הזמן את האפשרות לחזור אחורה ולטפח תקווה ש”אולי אני לא, ואולי זה לא אומר כלום”.

שלב ההשוואה – “מה המשמעות של להיות הומו?”

בשלב זה השאלות הנגזרות מהתהליך עוסקות בסוגיות כמו – האם להיות הומו משמעו לוותר על ההורות?  האם המשמעות היא חיים בסתר?

שלב זה הנו שברירי ביותר משום שהאדם אינו יכול להתכחש יותר לידיעה שהוא הומו אך מתמודד עם הגדרות חברתיות שמרניות וקטגוריות ברורות שמגדירות מה נמצא בתחום הנורמטיבי ומה מחוצה לו, ולכן לא לגיטימי. כתוצאה מכך הוא עלול לראות בהומוסקסואליות כאות קין וכמצב סופני שלא ניתן לצאת ממנו. מדובר בשלב המורכב ביותר מבחינה רגשית שעלול לזמן מחשבות אובדניות. מקרי התאבדות של בני נוער רבים אירעו בשלב זה. הבעיה הרגשית הינה מורכבת משום שהאדם עבר את שלב הבלבול. הוא מבין שהוא כנראה הומו וכעת עליו להתמודד עם המשמעויות החברתיות המופנמות בו. השלב יכול להיות קיצוני וחד ממדי על אף הפיכת התופעה לרווחת יותר ולמרות העובדה החברה נעשית סבלנית יותר לדמויות מובילות בתחום המשחק והטלוויזיה, ואפילו בזירה הפוליטית. בצמצום המחשבתי הנלווה לשלב זה אדם עלול להרחיק ממנו את השינויים המתחוללים בחברה… קושי להזדהות עם דמויות אלה ולייחס להן חוזק וחוסן חברתי וכלים שאין לו ולאנשים שכמותו. 

שהות ממושכת ואמפטית של המטפל עם המטופל ככל שנדרש בשלב זה גם עשויה להוביל לתהליך בו המטופל מתחיל להיות מוכן לפגוש את ההומוסקסואליות גם בחייה היומיומיים ולתת לרוח התקופה לחלחל במעט להלך החשיבה שלו.

שלומי התקשר אלי כחודש לאחר המפגש הראשון וביקש לתאם מפגש נוסף. שאלתי לשלומו והוא החל לפרוץ בבכי ואמר: “אלון אני מאוד מבולבל. אני לא יודע מה לעשות. חזרתי לישון אצל אמא. היא דואגת לי. אין לי מצב רוח. אני לא אוכל הרבה. אני מבועת מהמחשבה שאני הומו. אתה מבין כמה קשה הולך להיות לי? אין לי סיכוי להתחתן. לעשות ילדים. לאמא שלי לא יהיו נכדים. אין לי כבר כוח להתמודד עם המצב. אני חייב עזרה”.

ביקשתי משלומי לתאר את התחושות והמחשבות שמציפות אותו עכשיו בעת המפגש. הוא דיבר בשטף על תחושת הבלבול, הסוד עמו הוא חי והתחושה שכל ההומואים מחפשים רק סטוץ ואינם בנויים לקשר רומנטי. חשוב שההתערבות הטיפולית עם אדם שנמצא בשלב הזה תהיה מאוד זהירה. אנחנו רגילים בטיפול לתת תוקף לחוויית המטופל. מאשרים לו את מה שהוא מרגיש ולעיתים נותנים אישור למחשבות אותן הוא מעלה. במקרה הזה, התוקף חייב להתמקד ברגשות אך לגבי העמדות והמחשבות חייבת להיות זהירות רבה כדי שלא ישתמע שהמטפל אוחז אף הוא בעמדות השמרניות המופנמות באדם. בה בעת למדתי שחשוב שהמטפל יהיה זהיר מלבטל מהר מידי את המחשבות ולנסות לעמת אותן עם המציאות הליברלית. האתגר של המטפל הוא למצוא דרך ולסייע לרווח את המצוקה דרך וונטילציה של הרגשות ובירור העמדות של המטופל. מסיבה זו אמרתי לו את הדבר הבא:

“בפעם האחרונה בה ראיתי אותך עדיין התלבטת לגבי הנטייה המינית. אני מבין שמאז עברת כברת דרך ובאופן טבעי צצות בך עכשיו מחשבות לגבי אורח החיים אותם מנהלים גברים הומואים. תספר לי עוד קצת על המחשבות שלך. חשוב לי להבין את החששות שלך בצורה מלאה”. בתגובה שלומי השיב: “מה יש להבין אתה יודע בדיוק מה זה אומר. תמיד חלמתי על משפחה. זוגיות טובה. ילדים. עכשיו הכל הלך לאיבוד!”.

שלב ההשוואה ממחיש את העמדה המפוצלת בה אדם נמצא והקושי שלו לתת למציאות המשתנה לחדור מבעד למסך השמרני המסוכך על עיניו. הרגשתי שאני מדבר עם אדם שנמצא בחרדה הגורמת לו להקשיח את עמדותיו. בעבודתי אני רגיל ששיחה על התחושות עוזרת לפוגג את החרדה ובכך מסייעת גם לראות את המציאות בגוונים רבים יותר. עם זאת, ישנם מצבים בהם אדם אינו מאפשר לעצמו להיכנס פנימה ולבטא את המצוקות שלו. במקרה של התמודדות עם עמדות שמרניות המופנמות בתוכנו ריכוך הרגש לא בטוח יוביל לריכוך בעמדות.

למרות ההתלבטות החלטתי בכל זאת לבקש ממנו לתאר לי מה הוא מרגיש בגוף. שלומי תיאר תחושה של מחנק. בעבודה שלי כשאדם מתחיל לפתח תחושות של חרדה בעת המפגש אני מסייע לו לעשות מיקוד בגוף ולנשום לתוך האיבר הבעייתי עד שיהיה שינוי בגודל או בצורה. לאחר כמה דקות עמי נרגע. עמדנו לסיים את הפגישה והרגשתי שלא נכון להמשיך ולברר עכשיו על העמדות שלו אלא לשלוח אותו עם תחושה משוחררת יותר וקפואה פחות.

אמרתי לו שאני שמח שהוא הצליח להירגע ואני מבקש ממנו שבשלב זה בגלל שמדובר בתהליך שלוקח זמן שינסה פשוט להרגיע את עצמו כשצפות המחשבות המטרידות שיש לו בנוגע לנטייה המינית. מה שביקשתי לעשות הוא כמובן לסייע לו לקחת את מה שקרה ככלי להתמודדות עם מצבי הלחץ, אך במקרה של שלומי חשבתי שהיכולת לשלוט במצב ולהרגיע את התחושות תיצור תחושת בטחון ומסוגלות. קיוויתי שהתחושות הללו יסייעו לו גם לסדוק את המחשבות הנוקשות המייחסות לחברה עמדות שמרניות ובלתי מתפשרות.

דבר נוסף שקורה בשלב הזה ומעמיק את התחושה הקשה הוא תחושת הבדידות הנלווית אליו. עם השנים מהניסיון הטיפולי והאקדמי שלי המצטבר ומהדרכות אנשי מקצוע אחרים, ראיתי שבשלב זה אנשים עשויים לבודד עצמם חברתית מתוך הפחד שמה ייחשף הסוד הנורא. הם עשויים להרגיש שהקשר עם האחר הוא על תנאי, או שקשה להמשיך אותו במצב זה.

קשה מאוד לשהות עם המטופל בשלב הזה ולכן אני חושב שידע מוקדם של המטפל לגבי משמעות השלב מאפשר לו להרחיב את גבולותיו ולעשות שימוש במיומנויות הזמינות לו. בעיניי מטפל שנערך מראש לעיסוק אפשרי של כל שלב, פועל מתוך ביטחון ונינוחות ומצליח לסייע למטופל לעמוד במשימות השלב. מאחר ועיסוק זה של המטופל יכול לצוף אך בשלבי הטיפול הראשוניים, אני רואה במשוכה הזו גם משימה התפתחותית של הטיפול שעשויה לבסס יחסי אימון ולהגביר את תחושת הבטחון של המטופל במטפל שייתכן שבשלב זה הוא היחיד שיודע על הסוד אותו הוא מחזיק עמוק בפנים.

שלב הסובלנות – “אולי יש בכל זאת תקווה ולהיות הומו זה מעט שונה ממה שחשבתי”?

הכניסה לשלב זה מתאפשרת כתוצאה מסדק שנוצר בתפיסה הנוקשה שאפיינה את השלב הקודם. בשלב זה המטופל מתחיל לנסות להפגיש את תמונת המציאות הפנימית המדומיינת עם המציאות הממשית ומתחיל לתת לרוח התקופה משקל יחסי יותר או חלקי יותר. מצאתי במהלך שנות העבודה הרבות עם מטופלים להט”בים והדרכות של אנשי מקצוע שטפלו בהם, כי המעבר מהשלב הקודם לנוכחי הוא לא בהכרח ליניארי. כמו כן הבחנתי בכך שלעיתים, הוונטילציה המתאפשרת בשלב הקודם מרווחת את המצוקה ומאפשרת למציאות העכשווית להיכנס ביתר שאת. מאז המפגש האחרון אותו תיארתי עמי המשיך להגיע לכמה מפגשים נוספים. מהר מאוד התחלנו לבחון את המשמעות של הכותר ‘הומו’ בחברה, מה זה עבורו והאם הוא פוגש גם אנשים אחרים. הבחנתי בכך שמתחילה להיסדק התפיסה החד משמעית של עמי לגבי הקטגוריה ההומוסקסואלית שחרוטה בראשו והוא לא שלל על הסף את האפשרות של הומו לעשות ילדים או להצליח לפתח זוגיות. יחד עם זאת הוא היה פסימי ליישום של זה ביחס לעצמו בשל האפשרות להכיר אנשים כמותו שמחפשים את הקשר והמגע הרגשי ולא “רק מחפשים סטוצים”. הבחנתי גם באמירות הומופוביות שהופנמו לאורך השנים המקשות עליו להרגיש חלק מקבוצה של אנשים בעלת מאפיינים מתוייגים וסטיגמטיים. הוא דיבר על הנשיות המאפיינת את ההומואים, לשון הנקבה בה הם מדברים וחיפוש מתמיד של סטוצים. 

בתהליך הטיפולי שלב זה מאופיין בצעדים ראשוניים המאתגרים את העמדות השמרניות ומאפשרים לאדם להרגיש שיש תקווה. המטופל זקוק למרחב בטוח שיאפשר לו להתחיל לאמת את תמונת המציאות המופנמת עם הסביבה הממשית. מסיבה זו לא לחצתי על עמי והשיחות נסבו גם סביב סוגיות נוספות שאינן קשורות בכך. היה חשוב לי לברר עמו סוגיות הקשורות להתקשרות, המצב החברתי ומה קורה במשפחתו.

מכאן, שהטיפול והמטפל מתמודדים עם מטופל שמתמודד עם האחרות החברתית שלו בתוך עצמו,  הוא כנראה אינו בשל עדיין לשתף בתהליכים הפנימיים הללו את הסביבה. לכן, בשלב זה חשוב לצייד אותו בכלים לסובלנות כלפי עצמו וכלפי הכותר “הומו”, כלים שיסייעו לו לרווח ולהתרווח, לבחון האם ישנה אפשרות לספר לחבר קרוב או אחד ההורים והאם נכון לערב כרגע אנשים נוספים. חשוב לסייע לו להשתהות עם דחפים שעלולים לצוץ ולסייע לו להתאים עצמו לקצב ההתמודדות שלו עם המצב. שלומי שהחל להתוודע לנטייה המינית שלו חש כרבים אחרים שהסביבה לא תקבל אותו כמו שהוא. כפי שציינתי בשלב הקודם הסוגייה של הסביבה הקרובה אינה סוגיה שנפתרת במהרה בשל השבר המתלווה להתמודדות עם הצורך להכניס מרכיב חדש לתוך האישיות שבשלב זה תופס נפח מאוד גדול ועדיין לא קיבל את הפרופורציות הנכונות.  

הסובלנות המתפתחת בשלב זה דורש מהמטפל להיות קשוב מאוד לעמדות המטופל העולות דרך הסיפורים אותם הוא מספר. התעניינות של המטפל ושאלות הרחבה מסייעות למטופל להגיע למרחב בטוח במסגרתו הוא יכול להתנסות באיתור מחשבות וחלקים אותנטיים. שלב הסובלנות הוא בדיוק השלב בו המטופל בשל להסיר במעט את העצמי המזוייף לטובת גילויו של העצמי האמיתי האותנטי.

בשלב זה, בקרב מטופלים רבים, מחוץ לחדר הטיפולים, גובר הרצון לברר על מסגרות קיימות, לגלוש בפורומים אינטרנטיים שונים ולפגוש הומואים נוספים.

במהלך השנים מצאתי שטוב שיש למטפל ידע בנושא וחשוב לסייע למטופל לאתר את המבוקש מתוך מקום איטי, הדרגתי ומבוקר. עמי סיפר לי שהוא החל לגלוש באתרים ואיתר אפילו קבוצה שנפגשת אחת לשבוע במרכז קהילתי. הוא הודיע לי שהוא חושש מאוד להיפגש עם אנשים. בשיחה מעמיקה שקיימנו בנושא הוא הביע את הפחד שלו שהחשש הגדול ביותר יתממש והוא יפגוש אנשים שטחיים, לא רציניים שמעוניינים רק ב”שוק הבשר”.

מכיוון שבשלב הסובלנות עולה הצורך לאתר ולהכיר אנשים בעלי מאפיינים דומים הרי שהנגישות של האינטרנט מציעה מגוון ערוצים ופורמטים שונים, החל ממפגש אישי, פיזי או וירטואלי ועד לקבוצתי. החיפש מלווה בחששות ואמביוולנטיות – זו הפעם הראשונה בה האדם הולך להפגיש את הפנטזיה עם המציאות הממשית, מה שמעלה את רמת המתח ויוצר דריכות גבוהה. כפי שציינתי, ביחס לשלומי, החשש הגדול שלו הוא להתעמת עם הסטריאוטיפ החברתי לגבי הומואים ולגלות שהם בדיוק כמו מה ששער, או לגלות שהוא עשוי להיות ‘אחר’ וחריג בקרבתם (היחיד מביניהם שמאמין באהבה, או הגברי היחיד וכן הלאה )

בשלב זה המטופל עשוי להיבהל מהעוצמות של החוויה, עלול להיות מפגש לא מותאם, תחושה לא מותאמת, חוסר זהירות מצד הקבוצה או האדם אותו הוא פוגש, חשיפה למניירות, פרובוקציות שיעמיקו בחזרה את תחושת הפיצול ולהביא את כל סערת הרגשות הזו לטיפול . המשמעות המקצועית ביחס לתהליך הטיפולי היא שעל המטפל לשמש כעמוד תווך, לאפשר את הבעת התסכול אך לתת תוקף לתחושות המתעוררות ולא למחשבות הסטראוטיפיות שעלולות להגיח שוב וביתר שאת. …

ניסיון רב השנים בעבודה במצבים אלה לימד אותי כי הכנה טובה למשימות השלב כרוכה גם בהשתהות עם בירור הרגשות החיוביים, עידוד חיזוק האדם על הדרך אותה הוא עושה. ניתן לומר כי בשלב הזה השחור והלבן מתחילים לפרוץ זה את גבולותיו של זה וניתן לעסוק גם בחלום ובכמיהה לפגוש אנשים נוספים. המחיר הכבד שנלווה לשלב הקודם מחזק את המטופל על הדרך אותה הוא עושה לה נלוות כעת גם תחושות חיוביות ונסדקות העמדות הנוקשות המבחינות בין הומו לבין סטרייט.  

שלב הקבלה – “איך להעמיק את אחיזתי בסביבה תומכת?”

בשלב זה התהליך הטיפולי מקבל תפנית כך שנפגוש בטיפול מטופל שמתחיל לקבל את העובדה שהוא ‘אחר’ ולומד לחיות עם זה בשלום. הוא מתחיל לנהל אורח חיים הומוסקסואלי ומבקש להעמיק את אחיזתו באנשים שדומים לו. הוא

חובר לקבוצת שווים חדשה של אנשים הדומים לו. קוהוט מדגיש את חשיבות קבוצת השווים בהתפתחות האדם ומתאר את המשמעות של המראות אותן מקבל אדם דרך מה שהוא מכנה זולתעצמי דומה ומוכר. אם בשלב הקודם הוא פגש לראשונה אנשים דומים לו, הרי שעכשיו הם כבר מהווים קבוצת שייכות, עמה הוא מזדהה ובמסגרתה הוא מפתח קשרים חברתיים חדשים.  הוא פוגש אנשים המתמודדים עם סוגיות דומות ומשכיל לזהות את עצמו ולהבין את עצמו טוב יותר דרכם. הוא פוגש אנשים אליהם הוא שואף להדמות או אחרים שדרכם הוא ראוה את הדרך אותה הוא עשה. העיסוק הזה יוצר גם מודלים להזדהות ולחיקוי חדשים ונסללת דרך אפשרית שיש בה אופק.

בין אם מדובר בחבר או בקבוצת אנשים עמם הוא נפגש, הרי שכעת יש בידו את האלטרנטיבה שעונה לצורך שלו והוא מעמיק את האחיזה בקבוצת אנשים המהווה חלופה הולמת לקבוצת הסטרייטים אותה הוא חווה כמייצגת את הנורמה השמרנית. השהות עם הקבוצה החדשה מעצימה תחושות של שייכות ודוחקת הצידה את חווית ה’אחרות’. ניתן לראות כי בשלב הזה הוא מתחיל לקבל את מי ומה שהוא ומתחיל להשלים עם האובדן ההטרו-נורמטיביות.

בשלב הזה שלומי החל לספר סיפורים על חברים עמם הוא נפגש במסגרת קבוצה חברתית אליה הוא הצטרף. עמי החל לנהל מעין חיים כפולים. הוא תיאר את הפער בין הדחק הנלווה למפגשים עם החברה הסטרייטית לבין התחושות הטובות שיש לו בקבוצה שהוא מתחיל להרגיש שייך אליה ורואה עצמו כחלק ממנה. הוא החל ליצור קשרים חברתיים עם הומואים ודחק הצידה את הקשרים עם החברים האחרים. שלומי דיבר על כך שהוא רוצה לספר לאמו אך הוא חושש מאוד מהתגובות שלה והכאב שהוא עשוי לגרום לה.

בשלב זה מתחילות לצוץ גם מחשבות לגבי הוצאת הסוד החוצה. עם זאת מדובר במחשבות לא בשלות וחשוב לאוורר אותן ולתת לאדם להרגיש מבפנים מה נכון לו. הניסיון שלי בעבודה עם השלב הזה מלמד אותי כי אסור להאיץ את התהליכים הללו ולא כדאי לעודד את הוצאת הסוד החוצה משום שהקבלה העצמית והסובלנות הפנימית עדיין חלקיות ולא לגמרי מבוססות, כך שהרגישות הגבוהה לתגובות לא אוהדות ולא מקבלות מצד הסביבה הקרובה עשויות להסיג את התהליך לאחור. למרות שהבשלות נצבת בפתח היא עדיין לא מגובשת בצורה קוהרנטית.

כמטפלים באוכלוסייה הלהט”בית, ראוי והכרחי שניקח בחשבון מאפייני אישיות ונתן את הדעת על כך שייתכנו מצבי נפש קשים שהמטופל עשוי לייחס אותם בטעות להשלכות על הסוגייה המינית וצעדים שננקטו בגינה.

באחד הערבים קיבלתי טלפון בהול מיוסי, בחור הנושק לגיל 30 שביקש להיפגש בהקדם האפשרי. קבעתי איתו למחרת וביקשתי לברר מה גרם לבהילות. יוסי תיאר את הקושי שלו להתמודד עם סיפור שהוא חושב שיצא החוצה בטרם עת וייחס לכך משמעות רבה. לדבריו הוא מתקשה מאוד להרגיש בנוח עם החברים שלו לאחר שסיפר להם ומרגיש שהם מסתכלים עליו בצורה שונה. ככל שהעמקתי בבירור העניין הבחנתי בכך שיוסי סובל לאחרונה מהתקפי חרדה ממושכים המקשים עליו ללמוד ולקיים את משימות החיים. במפגש הרגשתי שהמצב יוצא משליטה וההתקפים הולכים ונעשים תכופים יותר. עודדתי אותו ללכת לפסיכיאטר. מעבר לאחריות הקיימת אצל איש מקצוע לשלב במקרה הצורך גורמי מקצוע שונים הרגשתי שייתכן שהמחשבות שנוקזו לכיוון היציאה מהארון קשורות למצב החרדתי המצמצם את נקודת המבט ורואה בהומוסקסואליות כתובת שאפשר להיתלות עליה כגורם בלעדי לבעיה הרגשית.  כך או אחרת, בין אם תהליך היציאה מהארון מזמן נסיגות רגשיות לבין אם נסיגות רגשיות של האדם מזמנות נסיגה אפשרית בתחושת ההתקדמות בתהליך, הרי שחשוב לסייע למטופל לעצור ולהשקיט את הרעשים הקיימים בתוכו, להפחית מהמתח הנלווה למחשבות ולסייע לו להגיע לשקט שיאפשר לו לארגן את מחשבותיו ולחשוב ממקום מושכל יותר.

לאחר כמה שבועות כשנפגשתי עם יוסי שוב הוא סיפר שהחששות שלו מפני החברים והחרטה שלו ביחס ליציאה מהארון היו מוגזמים וכעת הוא מרגיש שהוא היה רוצה לחזור ולטפח קשרים עם אנשים מהקהילה. כששאלתי אותו על התחושות החרטה שהיו לו כלפי חשיפת הסוד בפני חברים סטרייטים הוא חייך ואמר: “זה היה סתם פחד שנעלם” והמשיך הלאה לנושא אחר.

שלב הגאווה – “מי היה מאמין איפה אני היום ואיפה הייתי אז!”

בשלב זה המטופל מרגיש שלם עם הבחירה שלו. הוא גאה בדרך שעשה ומתרפק בנוסטלגיה על מה שהיה בעבר. בעמדה הפנימית שלו מתקיים העולם החדש והליברלי שהוא יצר לצד העולם האחר הישן והבור. הוא עשוי להמשיך לחוש דה-לגיטימציה לחברה ההטרוסקסואלית אך לעיתים מתחיל דחף פנימי לצאת ולבשר על כך בציבור – בסביבה הקרובה והמוכרת ואף בסביבה הרחוקה. הוא רוצה לצעוק החוצה את כל התסכול שנלווה לתהליך בגלל העמדות החברתיות הקשות. בדומה לגיל ההתבגרות בו הנער משמיע את עמדותיו בהתרסה, כך האדם עשוי להתריס ולהחצין את ההומוסקסואליות שלו.  ומסיבה זו חשוב בשלב זה לסייע למטופל להשהות החלטות נמהרות לגבי הוצאת הסוד החוצה ולהבשיל עמן כחלק מהתפתחות התהליך עד שיעמוד לו החוסן הדרוש להתמודד עם כל תרחיש אפשרי. יחד עם זאת, האחיזה בקבוצת השווים והתמיכה הרבה לה הוא זוכה, מסייעת לו להוציא את עצמו מחוץ לארון.

כמטפלים, עלינו להבין ולהכיר בכך ששלב הגאווה נלווה לעיתים רבות בהתנהגות מוחצנת. אנחנו פוגשים מטופל שמרגיש שהוא שילם מחיר כבד מאוד בגלל החברה הסטרייטית וכעת הוא יכול להרשות לעצמו לצעוק בקול רם את אשר על לבו. בשלב זה חשוב שיהיו בידינו כלים מקצועיים כמו… כדי שנוכל לסייע לו לפלח את האוכלוסיה לחלקים שונים ולזהות מי חשוב לו ומי פחות, את מי הוא רוצה לרתום וכיצד. כמו כן הבנתי במהלך השנים כי חייבת להיות זהירות רבה של המטפל כלפי הבעת ספק בנוגע לצורך של האדם להכריז על עצמו כהומו.

עמי תיאר בפני את הציפיה הגדולה לקראת מצעד הגאוה. הוא החליט בינו לבין עצמו שזה תאריך היעד לפרסום מודעה באינסטגרם בה הוא יכריז בגאווה על היותו הומו. בבירור שעשיתי עמו הבנתי שהדבר חשוב לו מסיבות שונות. האחת, רצונו להראות לכל מי שלגלג וירד עליו על ההישגים אליהם הוא הגיע בחיים. השני, תחושת שליחות ורצון לסייע לאנשים אחרים שנתקלים בבעיות דומות לזו שהוא נתקל בה בשעתו. השלישי, הוא ביקש להסיר מעצמו את הצורך לצאת שוב ושוב מהארון בכל פעם בפני מישהו אחר.

חשוב לציין כי לא כולם מגיבים באותה הצורה לשלב זה וגם שניתן לזהות בו לעיתים תופעות ואלמנטים מהשלב הקודם או השלב הבא. מסיבה זו למדתי במהלך השנים להשתהות עם ההשערות שלי ולבוא ממקום סקרן ופתוח כדי לפגוש את המופע הייחודי של השלב כפי שבא לביטוי עבור אדם מסויים עמו אני נפגש או אותו אני מלווה דרך הדרכה של איש מקצוע אחר. גם כאשר האדם שלם עם ההומוסקסואליות הוא עשוי למצוא עצמו בשלב הגאווה בצמתים של החלטות כמו בהחלטה על ההורות.

שלב הסינתזה – “אני אומנם הומו אך יש בי גם הרבה דברים אחרים”

ניתן לזהות כי בשלב הזה המטופל הגיע לשלב בחיים בו העיסוק בנטייה המינית ומשמעות ההומוסקסואליות תופסת מקום פחות מרכזי בחייו. הקשרים אותם הוא יוצר עם אנשים הם קשרים שאינם תלויים בהעדפה המינית שלו והחלוקה הדיכוטומית שאפיינה את השלבים הקודמים כבר אינה בתוקף. ישנה תחושה שהנטייה המינית נכנסה למגירה הנכונה של מרכיבי הזהות וכבר אינה מתמקמת במיקום מרכזי.

במהלך הראיון הראשון שקיימתי עם אשה לסבית עבור עבודת הדוקטורט בה בחנתי את חווית המשפחתיות בקרב משפחות להט”ביות , היא אמרה לי ” אני לא מבינה מה באת למצוא. הכל אצלנו אותו הדבר. אותן התמודדויות, אותן בעיות, עיסוקים סביב צרכים של ילדים, פרנסה ומשק בית”. בהתחלה כמנהג המטפלים הייתי בטוח שמדובר בהכחשה או הפחתה שלה מהאתגרים הייחודיים של המשפחה הלהט”בית. במרחק של זמן וככל שהתקדמו הראיונות הבנתי שלמעשה מדובר בתחושה אינטגרטיבית המייצגת את העמדה הפנימית הקיימת בתוך השלב ומבטאת את התחושה שהלסביות הפכה להיות עוד מרכיב בתוך האישיות ולא נתפסת כמרכיב המהותי ביותר.

ניתן לומר כי אדם שנמצא בשלב זה מכיר בערכו של המסע אותו הוא עבר הודות להתמודדות עם האתגר החברתי והוא יודע לבטא את הכלים אותם הוא פיתח תוך כדי תנועה.

מאחר ותהליכים נפש הם חזרתיים ועשויים להיות חמקמקים, אני חושב שבטיפול חשוב להיות קשוב לניו-אנסים ולזהות האם קיימת השטחה של ההתמודדויות שעשויה בסופו של דבר להוביל לקיפאון ולנסיגה רגשית. כמו בראיון בו בסופו של דבר המרואיינת יכלה להמשיג התמודדויות ייחודיות, הרי שגם בטיפול, התחושה האינטגרטיבית כוללת בתוכה חלקים נורמטיביים, חלקים ייחודיים המספקים תחושת סיפוק גבוהה וחלקים ייחודיים המהווים אתגרים שניתן להתמודד עמם אך לא ניתן לבטלם.

סיכום

מודל השלבים כפי שהוא מופיע בחדר הטיפולים מצביע על כך כי ניתן לראות תנועה של החוויה של המטופל בין עמדה מפוצלת במסגרתה אדם מרגיש קושי גדול להכיל את המשמעות של הנטייה המינית לבין עמדה אינטגרטיבית יותר במסגרת הוא משכיל לשלב בין ניגודים. התהליך מתחיל במקום בו הוא מבוהל ומבולבל דרך מקום בו הוא גאה על הדרך שעבר והכלים שרכש בדרך ועד שבסופו של דבר הוא כבר מבין שההומוסקסואליות היא רובד נוסף באישיותו אך כבר אינה תופסת מקום מרכזי בחייו.

המודל ממחיש את הרגישות הנדרשת מצד איש המקצוע והחשיבות של פיתוח יכולת ההשתהות שלו במצבים מורכבים שההבנה שלהם נעשית לעיתים ממרחק של זמן. המסר שחשוב לי להעביר לאיש המקצוע הוא לבוא ממקום סקרן , ללא זיכרון וללא תשוקה לאשש לעצמו את השערותיו ולהימנע מלנסות לעשות קיצורי דרך. אני מאמין שאיש מקצוע שמשתהה עם המטופל ומסייע לו להחזיק את התקווה משכיל גם לעשות עבודה יסודית המסייעת למטופל להתקדם על פני השלבים ההתפתחותיים השונים.

חשוב כל הזמן לתת מקום לאירועי חיים נוספים, לחקור מאפייני אישיות ולהבין את העמדות הבסיסיות של האדם כלפי עצמו וכלפי החיים. ניתן לראות כי ישנם מצבים בהם מאפייני אישיות נוקשים מכבידים על התהליך, מבססים נסיגה ואף מנכיחים את האפשרות להומוסקסואליות במצבים בהם הנטייה לא קיימת ולהיפך, מקבעים מצב רגשי במסגרתו פועלים ביתר שאת מנגנוני ההגנה של הנפש.

העובדה שפגשתי אנשים שנמצאים ברצף שונה של מעגל החיים, זימנה לי את האפשרות לראות שמודל היציאה מהארון הוא מודל שמעסיק את האוכלוסייה הלהט”בית בתקופות חיים שונות.  אדם שנמצא בשלבים מתקדמים של מודל היציאה מהארון עשוי למצוא עצמו עסוק במאפיינים של השלבים הראשונים בעת מעבר חיים, מחשבות על הקמת משפחה, פרידה וכו.

עם זאת, אדם שעיבד את התהליך יודע לעשות שימוש בכלים אותם הוא רכש כדי להתמודד עם מעברי החיים והשינויים הגורמים לעיסוק חוזר בסוגיות שהמודל מציע.

המודל ממחיש את המשמעות של החברה בתהליכים תוך אישיים והשפעת העמדות החברתיות השמרניות על החוויה האישית. הוא משרטט תנועה בין מצבים בהם העמדות הנוקשות הופכות דומיננטיות לבין מצבים בהם אדם לוקח את החירות להגדיר את עצמו ולחיות את אורח חייו בדרך שנראית לו נכונה.

לעיתים אדם נע על פני מספר שלבים, קדימה ואחורה בהתאם למצבים נפשיים, תנודות בחווית המפגש עם העולם החיצוני וסיבות נוספות שהוזכרו במאמר.

בעבודת הדוקטורט שלי מצאתי כי ישנם אתגרים שהינם ייחודיים למשפחה הלהט”בית: ‘אחרות’ בחברה, שייכות למשפחה ומימוש עצמי במסגרת תפקידי הורות ומגדר. ראיתי שככל שעובר הזמן והמשפחה מתבססת ניתן לראות כי אתגר ה’אחרות’ תופס מקום פחות מרכזי והאנשים מפסיקים לעסוק במשמעות של המבנה המשפחתי האחר. הדברים שמעסיקים אותם נעים מ’אחרות’, לעבר שאלות של שייכות למבנה המשפחה הייחודי ועד לעיסוק בשאלת המימוש העצמי הנתפסת כמתקדמת יותר ומבטא הצלחה שלהם בחיזוק המשפחה והעלאת רמת הלכידות המאפיינת אותה.

פוסטים נוספים מקטגוריה זו

אשמח לפגוש ולהכיר אותך באחת מתוכניות הדגל שלי
להעמקה על שיטת העבודה שלי – לחצו כאן

0 תגובות

שלח תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Pin It on Pinterest

Share This

שתפו אותי :)

אהבתם?, שתפו את הפוסט עם חבריכם.

דילוג לתוכן