המסמך נותן מענה על שאלות המבררות את משמעויותה של המשפחה הלהט”בית (הומו-לסבית), מה איפשר את התבססותה, אילו מבנים משפחתיים שונים היא מגלמת, מהו המצב המשפטי בו ניצבים ההורים ועוד. 

המענה לשאלות שנאספו במסמך זה מתבסס על המחקר ועל השטח כאחד ונשען על העיסוק שלי בעמותת משפחה גאה וממצאי המחקרים שחקרתי במסגרת לימודי התואר השני והדוקטורט. כדי להבין את התמורות שהובילו להקמת המשפחה הלהט”בית עלינו לבחון את גלגולו של המושג משפחה והשפעת הפוסט מודרניזם על תפיסתו בחברה.

מהי משפחה להט”בית (הומו-לסבית)?

משפחה להט”בית היא תופעה פוסט-מודרנית חדשה מתוכננת שמתקיימת בשני מבנים משפחתיים מרכזיים: ‘משפחה בהורות משותפת’ ו’משפחה מאותו המין’ (חד-מינית). המונח משפחה מתוכננת ממחיש את אלמנט הבחירה של האנשים להקים מבנה משפחתי אחר (שאינו קלאסי) בערוצי הורות והולדה חדשים שהתאפשרו בעידן הפוסט-מודרני. בשנת 1988 התאפשר לראשונה לנשים חד-הוריות לפנות לתרומת זרע. אמהות אלה סללו את הדרך בפני אמהות לסביות ואבות הומואים שהחליטו להקים משפחה להט”בית. בעוד שלפני כן, היה מקובל לחשוב שגברים ונשים להט”בים צריכים להכריע בין הורות קלאסית לבין אורח חיים הומוסקסואלי, הרי שכיום הולכת ורווחת נורמה אלטרנטיבית המקדשת את ערך המימוש העצמי ואינה רואה קשר בין מבנה המשפחה לביו טובת הילד והתפתחותו התקינה.

המשפחה הלהט”בית הינה תופעה פוסט-מודרנית שמקיימת קשר עם המונח משפחה בעידן הפוסט-מודרני

מהי הגדרת המשפחה בעידן הפוסט מודרני?

כדי להבין את התמורות שהובילו להקמת המשפחה הלהט”בית עלינו לבחון את גלגולו של המושג משפחה והשפעת הפוסט מודרניזם על תפיסתו בחברה.

העידן הפוסט-מודרני הנכיח ערכים ותפיסות עולם חדשות. ערך האינדיבידואליזם, התפיסה לגבי ריבוי אמיתות, סובייקטיביות, ייחודיות, אקלקטיות וחד פעמיות מנכיחים עצמם בכל הרבדים. בתוך כך אנחנו חיים במתח בין ניגודים לכאורה לא אפשריים. הכוח המשמר דוחף אותנו כחברה לשימור מסגרות משפחתיות יציבות ובטוחות עליהן גדלנו לעומת זאת הכוח המחדש פועל בכיוון של הקשבה ללב, שחרור ממסגרות ותכתיבים של החברה ומימוש עצמי אוטונומי.

העידן הפוסט-מודרני מייצג תקופה בה התערערו הגבולות בין השוליים למרכז כך שהנורמה הפכה ליחסית. התערערות זו באה לביטוי גם במבנים משפחתיים חדשים שערערו את ההגדרה הקלאסית של המשפחה: “איש ורעיה המגדלים את ילדה הביולוגי במשק בית משותף”.

פעם היה ברור מה זו משפחה. מה מגדיר אותה. להגדרות אחרות לא הייתה זכות קיום לגיטימית, הן נתפסו כמייצגות את השוליים החברתיים. כיום נפרצו גבולותיה של ההגדרה האחידה וניתן לזהות מבנים שונים הגדרות שונות שנכנסים תחת הכותרת ‘משפחה אחרת’ או ‘משפחה חדשה’.

ההגדרה הקלאסית המרכזית מהווה מסגרת מארגנת שנותנת תחושת קביעות ויציבות. מסיבה זו כל מי שחורג ממנה, עשוי למצוא עצמו מגונה ואף מנודה ולהרגיש ברגעים מסוימים אחר שונה חריג ומוחרג, מודר ולא מוחזק. הוא מתחיל ללכת בדרך שהיא לא תמיד סלולה. ברגעי הקושי הוא עשוי לחזור לתחושה של החריגות ולהרגיש שאין לו את היכולת להשתלב במרכז המפה החברתית.

הקמת משפחה במבנים חדשים דורש עיסוק באופן בו ניתן להתיר את הקשרים ההדוקים המתקיימים במבנה המשפחה הקלאסי הנורמטיבי: הורות-זוגיות, הורות-משק בית משותף, הורות-ביולוגיה, הורות-נישואין. במחקר אותו קיימתי במסגרת עבודת הדוקטורט  מצאתי שהמרואיינים עסוקים בשאלות הללו ובאופן בו ניתן להגדיר את מערך הקשרים בצורה אחרת.

דרך הטיפול במשפחות להט”ביות או בלהט”בים בדרך להקמת משפחה וההדרכה של מקצוע העוסקים בתחום, מצאתי שהנטייה הטבעית של כל אחד מההורים היא לנוע לעבר המוכר והידוע להם מהילדות, הווה אומר חתירה לא מודעת לעבר מונחים המגדירים את המשפחה הקלאסית על פיהם הם גדלו. מסיבה זו הם מתקשים להגדיר את השייכות למשפחה, את חלוקת התפקידים בתוך המשפחה וההפרדה שלעיתים נוצרת בין הורות לבין זוגיות. במשך השנים הבחנתי במלאכת פירוק והרכבה של המוכר בשילוב עם החדש. ראיתי שבטיפול בבני המשפחה הלהטבית עולה צורך עמוק במרחב להתבוננות רחבה יותר על מה שקורה בחייהם ומספק עבורם מסגרת שמחזיקה אותם ושומרת עליהם מפני השפעות הסביבה המייצגת קולות המופנמים בתוכם. הבחנתי בכך שלעיתים כל הדרוש הוא לסייע ביצירת הגדרה חדשה שתגדיר את השייכות למשפחה בצורה אחרת. כך, בעבודה טיפולית עם משפחה בה אם וילדיה מתגוררים עם בן זוגה, סייעתי לבן הזוג לצאת מהסחרור של התנועה האוטומטית שלו בין להיות בן זוג בלבד לבין להיות אבא של הילדים. בתהליך הטיפולי הוא אימץ הגדרה של המונח הורה שסייע לו להרגיש שייך למשפחה מבלי לוותר או לנוע לעבר תפיסת התפקיד של אביהם.

מהי משפחה ‘אחרת’ (משפחה חדשה)?

משפחה ‘אחרת’ הינו מונח המאגד מכלול שלם של מבנים משפחתיים שאינם עומדים בקריטריונים של הגדרת המשפחה הקלאסית: “איש ורעייתו המגדלים ילד ביולוגי משותף באותו משק הבית”. ההגדרה הזו הייתה כבר משפחות רבות שמתחילות את דרכן כמשפחה שנתפסת כמשפחה הטרוסקסואלית נורמטיבית עשויות למצוא עצמן מתמודדות עם הפיכתן למשפחות ‘אחרות’ – משפחות גרושות, חד הוריות, מאמצות וחד-מיניות.

בעבודה הטיפולית פגשתי משפחות רבות שהחלו את המסע כמשפחה נורמטיבית. זיהיתי כי אחד האתגרים אותם הם עוברים קשור בשאלה לגבי האופן בו הם וילדיהם יוכלו להשתלב בחברה. ליוויתי גם משפחות המצויות במשבר הגירושין שלעיתים הפך להיות נוקב וממושך. כתוצאה מכך העיסוק בשאלות הבסיסיות הקשורות בטובת הילדים פינה את מקומו לעיסוק חיצוני של כל אחד מהם בתפקודו של האחר. ראיתי שהאתגר שלי כמטפל הוא לסייע להם בהנמכת הלהבות כדי שיחזרו לעסוק בדבר האמיתי שיאפשר להם לצאת מחוזקים ממשבר הגירושין וליצור מארג משפחתי חדש בו ישנם תפקידים חדשים, קשרים חדשים בין הורות זוגיות ומשפחה.

 מהן המגמות והתמורות בחקר הורות ומשפחה להט”בית?

במשך השנים זיהיתי באופן טבעי הקבלה בין התפתחות המחקר הלהט”בי לבין אופי העיסוק של האנשים המבקשים להיעזר באיש מקצוע. יחד עם זאת, ניתן לזהות כי הורים עתידיים או הורים בפועל עשויים להביע תחושות קשות שלכאורה מייצגות את העיסוק שהתקיים בעבר בתקופות קדומות יותר. עמדות נוקשות אותן הן עשויות להציג אינן קשורות בהכרח במקום לא מתקדם בו הם נמצאים מבחינת התפתחותית או בדפוסי אישיות נוקשים, אלא במצב הנסיגתי בו הם נמצאים בעקבות הקושי. חשוב לדעת כי במצבים נסיגתיים הם חוזרים לעמודת הנוקשות לפיהן הם גדלו ואותן הם הפנימו ומתקשים לאתר שינויים אפשריים שאפילו קיימים בסביבתם הקרובה.

ניתן לזהות במחקר הלהט”בי שלושה מעגלי מחקר שונים:

המעגל המחקרי הראשון שנערך בקרב משפחות שנוצרו מתוך הקשר חיים הטרוסקסואלי, ביקש לבדוק את המסוגלות ההורית של האוכלוסייה הלהטבית. המניע למחקר הגיע מצורך של מקורות חיצוניים – בתי המשפט, יזמות חקיקה או מדיניות ציבורית בהקשר להורות חד-מינית (Falk, 1989; Patterson, 1995; Patterson & Redding,1996) אלה דורשים מראה מקום למטה. מחקרים אלה, שנערכו בעיקר בקרב משפחות לסביות שבראשן עומדת אישה או זוג נשים, התקיימו בסביבה חברתית הטרו-סקסיסטית, המניחה שהומואים ולסביות אינם מסוגלים לתפקד כהורים כשירים.

השאלה הבסיסית הראשונה אותה ביקשו לבחון במשפחות שבראשן עמדו נשים לסביות היא האם אורח חיים לסבי משפיע לרעה על המסוגלות ההורית של האימהות והאם הורות לסבית עשויה ליצור בלבול באוריינטציה המינית של הילד ולפגוע בהתפתחותו התקינה.

אי לכך, נדרשו המחקרים לספק הערכה לגבי התפקוד ההורי בקרב הומואים ולסביות (Golombok, Spencer, & Rutter, 1983; Green, Mandel, Hotvedt, Gray, & Smith, 1986; Hoeffer, 1981; Kirkpatrick, Smith, & Roy, 1981; McCann & Tasker, 2000). הממצאים הראו שאמהות לסבית אינה שונה מאמהות הטרוסקסואלית בכל המדדים – הרגשיים, הנפשיים וההתנהגותיים (Falk, 1989, 1994; Patterson, 1992, 1997). מחקרים אלה למרות שנועדו לתת מענה קונקרטי לקביעת פסקי הדין הנשענים על פרופסיות מקצועיות, היו הרי גורל הן למשפחות שעניינן נדון בבית המשפט והן כתקדימים למקרים הבאים, ובכך באופן עקיף, פתחו צוהר להיתכנות משפחה הומו-לסבית מתוכננת.

המעגל השני של המחקר,  שנערך בעיקר בקרב משפחות לסביות מתוכננות מראש, כלומר, בני או בנות זוג מאותו המין שהחליטו להקים משפחה להט”בית, כבר נבע מהצורך של המשפחות הללו לקבל הכרה ולגיטימציה. גם מעגל מחקרי זה התפתח כמאבק חברתי כאשר המשפחות דרשו את הזכות לרתום את חידושי הטכנולוגיה למימוש ההורות (תרומת זרע, הפריה, פונדקאות). מחקרים אלה עדיין נשענו על רעיון ‘טובת הילד’ ונחקרו בהם השפעות המשפחה ההומו-לסבית על התפתחות הילד. המחקרים התמקדו בטובת הילד וביקשו לבחון את השפעת המבנה המשפחתי הייחודי הנעדר דמויות מגדר משני המינים על התפתחותו התקינה של הילד והאוריינטציה המינית שלו.

מחקרי השוואה, מרביתם כמותניים, גילו, בניגוד להשערות, שמשפחה חד מינית יכולה להוות סביבה בטוחה להתפתחות הילד, לא פחות מסביבה משפחתית הטרוסקואלית (למשל,Brewaeys, Ponjaert, Van Hall, & Golombok,1997; Golombok, Tasker, & Murray, 1997; McCandlish, 1987; Patterson, 1994, 1995a;). ממצאים אלו הובילו לטענה שההשפעה העיקרית של ההורות על התפתחות הילד, קשורה במעורבות ההורית – הרגשית והתפקודית, ואיכות הקשר עם הילד ואינה קשורה באוריינטציה המינית של ההורה. מגמה זו של חקירה כמותנית, השוואתית, הייתה מגמה מובילה עד לשנת 2000. התוצאות המחקריות בדבר יכולותיה של משפחה חד מינית להוות תא משפחתי בטוח עבור הילד משנות את המגמות, למעגל נוסף של התעניינות אקדמית.

 המעגל השלישי שהחל בשנת 2000, מעלה טווח רחב יותר של סוגיות הקשורות לקשר הורה-ילד, החוויה ההורית, העצמת הורים וההתמודדות של ההורים עם הסטיגמות החברתיות ( Patterson, 2000). הוא מונע מחיפוש מענה לצרכים של המשפחות עצמן, ומשוחרר מהצורך להוכיח את כשירות המשפחה. בתוך כך מתחילים להיחקר מחקרים על התנאים בהם משפחה הומו-לסבית מהווה כר לצמיחת חבריה (Patterson,1995, 2000 ). לאור הישגי המחקר הקיימים וריבוי המשפחות, עבר המיקוד ממענה לצרכים קיומיים מידיים למענה לצרכים של רווחה (well being) וחיפוש אחר משמעות.

המחקר משקף את הצורך של המשפחה ההומו-לסבית לגבש גוף ידע אודות הבנייתה ואורח חייה. גוף ידע זה הופך לעניין מחקרי נרחב בשל התמורות שחלו במבנה המשפחה בעידן הפוסט-מודרני. משפחות הומו-לסביות, בשל המבנה הייחודי של הורה או שני הורים מאותו מגדר, מספקות לחוקרים הזדמנות לבחון את תוקף התיאוריות הפסיכולוגיות והמשפחתיות המסורתיות שנבנו מתוך הנחת המשפחה הנורמטיבית. בכך מעמיק ומתרחב הדיאלוג בין המחקר האקדמי למושאי המחקר שלו בשטח (Stacey & Biblarz, 2001).

במעגל זה נכללים מחקרים הבודקים את ההתנסות, החוויה ותהליך קבלת ההחלטות על הורות (Almack, 2005; Donovan, 2000). חלקם, הנשענים על פרספקטיבות מחקריות פמיניסטיות שמכוונות להעצמה של אוכלוסיית המחקר, בוחנים את האופן בו מועצמת חווית ההורות, היכולת של המשפחה להתמודד עם סביבה הומופובית וליצור שינוי במרקם החברתי מתוך שאיפה שההגדרה שלו תכיל גם אותם. העוצמה העולה מהמחקרים, אף באה לביטוי בקריאה של חוקרים לצאת מהקו ההגנתי בו נקטו המחקרים, במסגרתו נעשה ניסיון לטשטש את ההבדלים הקיימים בין משפחות הומו-לסביות להטרוסקסואליות. “הבדלים אלה אינם טובים יותר או פחות, אלא פשוט קיימים” (Hicks, 2008).

 אילו מבנים משפחתיים מאפיינים את המשפחה הלהט”בית?

המשפחה הלהט”בית (המשפחה ההומו-לסבית) מתהווה בשני מודלים שונים. האחד, משפחה מאותו המין, מנוהלת באופן אוטונומי בבית אחד על ידי אבות או אימהות. השני, משפחה ב’הורות משותפת’ מתקיימת בשני תאים משפחתיים שונים, בראשם גבר ואישה המתקשרים ביניהם לצורך הורות והולדה (בלכר-פריגת, א. וזפרן, 2016). ‘הורות משותפת’ בין גבר הומו ואישה מהווה אפשרות למימוש הורות עבור גברים הומואים ונשים. המודל מדמה מבנה של משפחה גרושה המגדלת ילד בשני בתים, האחד של האימא והאחר של האבא.

אחת ההתלבטויות המרכזיות אותן אני פוגש בקליניקה קשורות בקבלת ההחלטה על מודל המשפחתי המועדף וזהותו של ההורה הביולוגי הראשון. לאורך השנים ראיתי כי מודל ההורות המועדף על זוגות הנשים הוא מודל המשפחה מאותו המין ואילו מודל ההורות המועדף על הגברים היה עד לפני לא מזמן מודל ההורות המשותפת. ככל שעברו השנים ראיתי שזוגות הגברים מרגישים מסוגלות רבה יותר להקמת משפחה מאותו המין. ראיתי שהם נשענים בהחלטתם על אחרים שכבר עשו זאת ומרגישים חוויה של חוסן והצלחה. ההחלטה על זהותו של הראשון היא מעניינת ולעיתים נקבעת דרך הגיל או מידת הבשלות כך שמי שבשל יותר מוביל את התהליך.

מה ייחודי במבנה המשפחה הלהט”בית?

בעבודת הדוקטורט שממציאה זכו לאישוש מהעבודה הקלינית, ראיתי שאחד האתגרים המשמעותיים של המשפחה הלהטבית קשור במבנה המשפחתי הייחודי הכולל בתוכו סטטוסים הוריים שונים ומתקיימת בו לעיתים הורות ביולוגית מסורתית לצד הורות חדשה ‘אחרת’ שאינה ביולוגית. מהמחקר עולה שמעמדו של ההורה ה’אחר’, הסטטוס ההורי שלו ותפקידו אינם ברורים מאליהם והוא נדרש להתמודד עם היעדר הכרה משפטית וחברתית כאחד (Bergen et al., 2006; Hayman & Wilkes, 2017). הדבר שמייחד את המשפחה הוא שבתא משפחתי אחד עשויות להיות שתי הגדרות של הורות – האחת של ההורה הביולוגי או המאמץ הרשמי תוקפה חברתי , האחרת, בעלת תוקף פנימי צריכה להקנות במאבק.

במהלך עבודתי הטיפולית פגשתי זוגות רבים שהיו עסוקים במשמעויותיו של המבנה הייחודי שבא לידי ביטוי גם דרך הנראות החיצונית שלו בתוך המשפחה וכלפי הסביבה. כך למשל, אצל זוג נשים שאחת מהן היא האם הביולוגית היא מרגישה בצורה טבעית את ההריון, הסביבה רואה את הכל בצורה גלויה. למרות שעבור גבר הנראות אינה בולטת ברמה הפיזית היא יכולה לבוא לידי ביטוי בכך שמעמדו מובטח די מהתחלה. כשבני זוג בוחרים ללכת למודל הורות משותפת, הרי שמקומו של האחד ברור ומוגן ברמה החוקית ואילו האחר מגשש אחר מקומו ותלוי במידת הרצון הטוב של בן זוגו והאם. בני הזוג שהם ההורים הלא ביולוגיים עוברים מסע שונה. למשל, האם האחרת עוברת מסע לא פשוט במסגרתו היא צריכה להתלבט בכל פעם מחדש האם ולמי לספר. הליווי של הזוגות בקליניקה ובסדנאות המחיש לי כי עם המעבר להורות בני הזוג עשויים לעסוק במשמעות של המרכיב הביולוגי. ברגעי הקושי וכאשר ההורה הלא ביולוגי אינו מרגיש חלק מהתמונה הוא עלול לשים זאת על המשמעות של קשר דם ועלול להרגיש שאין יכולת לתקן משום שבחוויה שלו הוא עלול לקרוס לתוך המשמעות של קשר דם כפי שהיא מובנית בעמדותיה המסורתיות של הורות ומשפחה.

האם ההורה ה’אחר’ (הלא פורמאלי) מקבל הכרה משפטית?

בשנים האחרונות, בישראל, בארה”ב, באוסטרליה, קנדה ומדינות נוספות באירופה, החלו הורים ‘אחרים’ ממודל המשפחה מאותו המין לקבל הכרה משפטית להורותם (גליקמן, 2010; Rawsthorne, 2013). עם זאת, ההורה ה’אחר’ ממודל ‘ההורות המשותפת’ עדיין נעדר סטאטוס הורי פורמאלי וחברתי, המגדיר את מעמדו, את תפקידו ואת שייכותו לילדים ולמשפחה. זאת, בשל העובדה שלילד יש אימא ואבא ביולוגים.

ההכרה המשפטית אותה מקבל ההורה האחר במודל המשפחה מאותו המין, הינה משמעותית ופעמים רבות אני מעודד את בני הזוג לפנות את הזמן הדרוש לכך ולעשות את הצעד. מדובר בהצהרה משותפת וחיזוק ברית הזוגיות המאפשרת לבני הזוג להרגיש שוויוניות ותחושה של יציבות רבה יוותר.  

מהו המצב החוקתי והמשפטי בנוגע לאפשרות של גברים להט”בים להקים משפחה מאותו המין?

החוק בישראל אינו מאפשר לגברים לפנות להליכי פונדקאות מקומיים וממקם אותם בתחתית מִדרג הקדימויות לאימוץ ילדים ישראלים (בלכר-פריגת, א. וזפרן, 2016). בשנים האחרונות חלו בעולם שינויים המאתגרים את יכולתם להיעזר במדינות אחרות כדי להקים משפחה מאותו המין. ערוץ האימוץ מחו”ל, שהיה זמין לגברים ישראלים עד לפני מספר שנים, כמעט נסגר לחלוטין. ערוץ הפונדקאות עובר מגמה דומה וסוגר שעריו במדינות העולם השלישי, בהן עלותו הנמוכה באופן יחסי של התהליך, הפכה אותו בעבר לאפשרי עבור הגברים (ירון, 2017).

בשנים האחרונות אני נתקל במגמה הפוכה ממה שנתקלתי בעבר. בעוד שבעבר היו מגיעים לפתחי סיפורים של גברים שהרגישו חוסר לגיטימציה להקמת משפחה מאותו המין, הרי שכיום אני מבחין יותר ויותר בגברים שחשים לגיטימציה ומביעים כמיהה להקמת משפחה מאותו המין אך אין ביכולתם לעמוד בהוצאות הגבוהות של תהליך הפונדקאות. גברים אלה מתקשים להשלים עם המצב החוקתי והחברתי המפלה בינם לבין זוגות הטרוסקסואלים. הנסיון שלי מלמד כי לעיתים תחושה של לגיטימציה שנבלמת דרך החוק כרוכה במאבק פנימי ובעיבוד חווית אובדן לא פשוטה. אדם שגדל לחשוב כי ערכי ההגדרה העצמית, החופש והחירות הם ערכים מרכזיים בחייו, מתקשה לחזור אחורה ולהתפשר בגלל ציווי חברתי.

מהו מודל ה’הורות המשותפת’?

‘הורות משותפת’ בין גבר הומו ואישה מהווה אפשרות למימוש הורות עבור גברים הומואים ונשים. המודל מדמה מבנה של משפחה גרושה המגדלת ילד בשני בתים, האחד של האימא והאחר של האבא. המודל נסמך על מודל המשפחה הגרושה

מדובר לפחות גבר אחד ואישה אחת שחוברים יחדיו לצורך הולדת ילד. המשמעות הפרקטית היא שהילד גדל בשני בתים שונים. לצד התא המשפחתי החד-מיני, מתקיים תא משפחתי נוסף.

בעבודה הקלינית ליוויתי זוגות של גברים, וגם פגשתי לעיתים גברים ונשים שביקשו לחזק את השותפות לאורך מסע ההורות המשותף. זכור לי מקרה בו בקרב בני זוג סטרייטי, הייה פער במידת הרצון להורות. בעוד האישה רצתה להביא ילד נוסף, הגבר הרגיש שהוא אינו מוכן להיות הורה והוא מעדיף לעשות הבחנה בין ההורות לבין הזוגיות. הרצון העז שלה לצד הנחישות הרבה שלו הובילה לקבלת החלטה להפריד את ההורות מהזוגיות ולבחור במסלול בו היא תוכל לממש את הורותה עם גבר אחר. המסע הזה בו ניתק אחד מיסודות הנורמה המשפחתית, הוא מסע שיכול להיות איטי ודרושה בו הרבה הכלה פתיחות ויכולת לשהות במורכבות הקיימת בתהליך.

מהי משפחה מאותו המין (משפחה חד-מינית) ומהם ערוצי הורות המובילים להקמתה?

הקמת משפחה מאותו המין מתוכננת, התאפשרה לאחר שבשנת 1988 הותר לאישה רווקה לממש את הורותה דרך תרומת זרע. במשפחה מאותו המין, התא המשפחתי החד-מיני מהווה משפחה אוטונומית ובלעדית לילד. באותו התא מתקיימת הורות ‘אחרת’ / חברתית לצד הורות ביולוגית ו/ או פורמאלית. האחת תוקפה חוקי והאחרת תוקפה פנים משפחתי. עם השנים הופך מודל זה לבחירה המועדפת על זוגות חד-מיניים.

תרומת זרע – אישה או זוג נשים שיולד ילד באמצעות תרומת זרע מתורם לא ידוע

אימוץ (בין-ארצי)– גבר או זוג גברים שמאמץ ילד ללא קשר דם לאף אחד מההורים

פונדקאות (בין-ארצי) – גבר או זוג גברים שחובר לאישה פונדקאית לצורך הולדה

חשוב לציין כי הערוצים הזמינים בפני הגברים הם ערוצים שהפכו אפשריים יותר בתקופות שונות ובמשך כמה שנים בלבד היו שניהם זמינים באותה המידה. בעת ההתלבטות על המודל שאלתי עצמי שאלות ערכיות הנוגעות למידת המעורבות שלי והחלטתי לשים בצד את העמדות שלי בנוגע למידת הבשלות הקיימת בהחלטה של הגברים. כך לעיתים שאלתי עצמי האם ההחלטה על אימוץ שנתפסת כמוסרית יותר מההחלטה על פונדקאות היא דבר שקשור באמונה פנימית או ברציונליזציה אותה אדם עושה כאשר ליבו קרוב להחלטה מסויימת. לאורך השנים הבנתי שאין טעם לעמת או לאמת את ההחלטה משום שנטיית הלב הנתמכת ברציונליזציה היא הדבר הדרוש והיא הדבר המחזק ומאפשר לאנשים ללכת בדרך שאינה סלולה.

מהו ההבדל בין משפחה לבין תא משפחתי?

במודל ההורות המשותפת ישנו אמא ואבא ביולוגיים שמתכננים באמצעות הסכם הורות משפחה עתידית שתהיה מורכבת משני בתים, שני תאים משפחתיים שבראש האחד מהם עומדת האמא ובראש השני עומד האבא. לעיתים, בכל תא משפחתי עומדים שני הורים. הדבר קורה כאשר בני זוג או בנות זוג מחליטים להקים משפחה מתוכננת באמצעות מודל ההורות המשותפת. בצורה זו יכולים להתקיים שני תאים משפחתיים שבראש כל אחד מהם עומדים זוג הורים מאותו המין.

ההבחנה בין משפחה לתא משפחתי הינה הבחנה לא פשוטה ולוקח הזמן עד שהיא נטמעת בתוך החוויה והעמדה. בעת הליווי המקצועי שנתתי לזוגות של גברים שמתי לב שישנו מאבק סמוי ולעיתים גם גלוי בין בן הזוג לבין האישה לגבי סדרי קדימויות והעדפות אותן יתן האב הביולוגי. זוגות שצלחו את המשבר ביססו עם הזמן עמדה ברורה לגבי המפגש בין התאים המשפחתיים והאופן בו כל אחד מהם יכול לפתח את השייכות למשפחה. ראיתי כי עם הזמן וככל שהילד שהה בביתם של הגברים כך הם חשו שהתא המשפחתי שלהם יכול להוות משפחה אוטונומית והרגישו שייכות ולכידות שאינה נסמכת רק על העניין החוקי והביולוגי ומאפשרת לבן הזוג להרגיש חלק. עם הזמן ראיתי שחשוב לסייע לבני הזוג ללמוד לתקשר עם האישה ולסייע גם לה ליצור את ההבחנה, להרגיש פחות מאויימים מנוכחותה ולסייע להם לשים גבולות מכבדים. במשך הזמן גם פגשתי נשים סטרייטיות ולסביות שהקימו משפחה במודל ההורות המשותפת. ראיתי שאחד הקשיים של נשים וגם גברים שהולכים על הורות יחידנית ללא בני זוג הוא המחשבה שההחלטה על ההורות משמעה ויתור על זוגיות ושהחלטה על הקמת תא משפחתי חד הורי עשויה לפגוע בסיכויים שלהם למצוא בהמשך בן זוג שעלול להרתע מכך. הכלים אותם רכשתי ממודל היציאה מהארון לימדו אותי להמתין לבשלות ולתת לעמדות החברתיות השמרניות לפנות את מקומן לאיטן לטובת עמדות רחבות יותר.   

מהו מודל היציאה מהארון ובאיזה אופן בו הוא קשור לעניין המשפחתי?

קאס (שילה, 2007) הצליחה לתאר שלבים בהתמודדות של להט”ב עם המשמעות החברתית של הנטייה המינית שלו. השלבים השונים מתארים את ההתפתחות שחלה בחוויה של האדם החל מבלבול וקושי גדול להתמודד עם מה שהוא תופס כחריגות ועד לתפיסה את ה’אחרות’ החברתית כדבר ייחודי המסמל את העוצמה הפנימית הקיימת בו בבחירתו לממש את חייו בדרך הייחודית לו.

את מודל היציאה מהארון חקרתי לעומקו במסגרת עבודת התזה שפורסה בשנת 2006. בשעה שבחנתי שיקולים בקבלת ההחלטה על הורות להט”בית. נתקלתי בסיפורים של המרואיינים על תהליך אותו הם עברו לבד ובסתר. בניגוד לתופעה חברתית שהנוכחות שלה בולטת על פני השטח או ההתמודדות עמה משותפת לאדם ולמשפחתו, הרי שתחילת ההתוודעות לנטייה המינית פועלת באופן מתעתע, בהפתעה ועשויים להתלוות לה תחושות של פחד, חרדה ובדידות.

היציאה מהארון מהווה מטפורה הממחישה את ההעצמה אותה עובר הפרט לאורך התהליך החל מהסתרה של סוד הכרוכה במאמצים נפשיים רבים ועד להבשלה פנימית המובילה לפעולה האקטיבית של חשיפתו באופן שאינו כרוך בבושה. המודל יוצק משמעות ייחודית לכל שלב, מגדיר את מאפייני השלב והמשימה ההתפתחותית שלו. בכך, המודל מאפשר לאיש המקצוע לנתח בכל רגע נתון היכן ממוקם המטופל על פני השלב ההתפתחותי ולמה הוא זקוק בשלב עמו הוא מתמודד.

בעבודת הדוקטורט שנערכה בקרב זוגות מאותו המין שממשו החלטה משותפת על הורות ומשפחה עלו הורחבו היבטיו של מודל היציאה מהארון באופן בו הוא כולל מחשבות על התכנות המשפחה הלהטבית להתמקם במרכז המפה החברתית והיכולת של ההורה ה’אחר’ להיות חלק אינטגרלי במשפחה על אף העמדות החברתיות השמרניות הקוראות על כך תגר.

בעבודה עם המשפחה הלהטבית פגשתי יחידים וזוגות בשלבים שונים של בניית המשפחה, החל מההתלבטות בנוגע להורות ועד לביסוסה. הבחנתי בכך שבעתות שינויים ומעברים משמעותיים יכולה להיות נסיגה בחוויה הרגשית שגוררת עמה מוטיבים ממודל היציאה מהארון. בתקופות של מעברים בין רווקות לזוגיות, זוגיות להורות ואף פרידה, זיהיתי שנסיגה רגשית עלולה למקם בחזרה עמדות שמרניות רווחות הדורשות מהמטפל וגם מהמטופל לעשות שימוש בכלי עבודה שנרכשו לאורך השנים בעת ההתמודדות עם מודל היציאה מהארון. מה שבהתחלת הדרך פירשתי בטעות כתקיעות בתהליך היציאה מהארון הפך עם הזמן להבנה משמעותית שמדובר בנסיגה שמאפשרת עיבוד טוב יותר של התהליך באופן הלוקח בחשבון את שלב החיים בו נמצא הבנאדם.  

אילו שלבים מאפיינים את הקמת ובניית המשפחה הלהט”בית (הומו-לסבית)?

הידע המחקרי והקליני שצברתי עם השנים ביסס אצלי הבנה לגבי ייחודיותו של תהליך בניית המשפחה. ניתן לחלק את תהליך בניית המשפחה לשלוש תקופות מרכזיות: בטרם ההורות, הורות בראשיתה וביסוסה של משפחה.

בטרם ההורות – בני הזוג עסוקים במחשבות הקשורות בקבלת ההחלטה על הורות ומשפחה. בעוד שעבור זוגות הטרוסקסואלים מיסוד הזוגיות מגלם בתוכו פעמים רבות גם החלטה עתידית בנוגע להורות, הרי שבמשפחה הלהטבית מדובר בהחלטה שאינה ברורה מאליה ונדרשת התבוננות מעמיקה לגבי מידת הרצון להורות של בני הזוג, שאלת השילוב של ההורות עם הזוגיות, מבנה המשפחה וערוץ ההורות בו יש ללכת. בשלב זה ראיתי שבני הזוג עוסקים גם בשאלות רגרסיביות המאפיינות שלבים מוקדמים יותר של מודל היציאה מהארון. הם עסוקים בעמדות חברתיות שמרניות ובמידת היכולת שלהם ללכת כנגדם. מהניסיון שלי ניתן לראות כי עם השנים ההורים העתידיים הולכים ונשענים גם על מודלים לחיקוי שנוצרו בקהילה הלה”טבית ולוקחים לעצמם את שאלת הלגיטימציה להורות ומשפחה גם במודל חד-מיני.

הורות בראשיתה – כולל בתוכו סוגיות ייחודיות הקשורות במבנה המשפחתי הייחודי בו רק אחד משני בני הזוג הוא הורה ביולוגי או פורמאלי. כאשר ליוויתי זוגות בקליניקה, ראיתי שיש לרווח עבורן את מרחב ההתלבטות ולסייע להם להתמקד בכאן ועכשיו, במה שקורה בקשר ובאופן בו ניתן ליצור פרקטיקות שיאפשרו להורה האחר להרגיש שייך.

ביסוס המשפחה – מעניין הוא שביסוס המשפחה גורם גם לסוג של התפקחות ויציאה מהאשליה שמשפחה חד-מינית מגלמת בתוכה חופש אינסופי. אחד המשברים הקשים בכל משפחה מתייחס לכך שהחופש של האחד לבטא עצמו נתקל בנוכחות של האחר. הדבר הנורמטיבי הזה הופך לסוגיה מורכבת יותר בקרב זוגות גברים או נשים בשל הערך המרכזי המלווה את הקמת המשפחה. הורים שחרטו על דגלם את ערך החופש והשחרור לעשות ככל העולה ברוחם, מתקשים למצוא עצמם פתאום בעמדה אחרת. כך, גבר שפתאום מוצא עצמו לבד בהורות ללא תמיכת בן הזוג או גבר שמוצא עצמו לא שייך למשפחה, מרגישים מרומים ועלולים לספר לעצמם כי העמדות השמרניות שלוו את התחושות שלהם בתחילתו של תהליך הן העמדות האולטימטיביות. לעיתים ראיתי שאחד המוקשים הוא שכאשר ישנה תחושה של חוסר שייכות של האחד, עלולה להתקבע תחושה של חלוקת תפקידים מסורתית לפיה האחד מתפקד כאמא והאחר מתפקד כאבא. בתהליך תקין של התפתחות המימוש העצמי במסגרת הורות ומשפחה הינו תולדה של רמת מובחנות גבוהה שמושגת בתוך המשפחה ובינה לבין העמדות השמרניות של הורות, מגדר ותפקידי מגדר. עם השנים למדתי לשאול שאלות שמסייעות לבני הזוג להרחיב את ההבנה ואת החשיבה שלהם ולצאת מהמנגנון השמרני שעלול לצמצם את יכולת החשיבה.

אילו אתגרים ייחודיים לחוויית המשפחה הלהט”בית?

בעבודת הדוקטורט שלי ראיינתי 53 מרואיינים – נשים לסביות, גברים הומואים שבמסגרת הזוגיות החד-מינית קיבלו החלטה על צירוף ילד למשפחה. בסופו של דבר המשגתי מודל הממחיש סוגיות המעסיקות את המשפחה ההומו-לסבית על מבניה והרכביה השונים. מהמודל עלו 3 סוגיות מרכזיות שניתן למצוא את ביטוייהם בתקופה הפוסט-מודרנית בקרב משפחות ‘אחרות’ באשר הן – ‘אחרות’ (otherness), שייכות (belonging) ומימוש עצמי (self actualization).

‘אחרות’ מייצג תחושת שוני נתפס, נפרדות ומובחנות של מי שממוקם בשולי החברה לעומת מי שממוקם במרכזה. על פי התיאוריה הקווירית, עמדות שמרניות רווחות, הן שמהוות בסיס לטעינת ההומוסקסואליות במשמעויות של ‘אחרות’ חברתית חריגה ומחריגה, ולמיקומה מחוץ לגבולות הנורמה, בשולי המפה החברתית (Kosofsky, 1993; Watson, 2005 ). מרכיב ה’אחרות’ התגלה כבסיסי בחוויית המרואיינים. תחילתו, בהתמודדות האישית עם היציאה מהארון. נראה שמרביתם החלו את תהליך ההורות לאחר שהתגברו על ההנחה שהומוסקסואליות מחריגה ומדירה ואף החלו להכיר בייחודיותה וביכולתה להוות מקור לכוח ועוצמה, המאפשר את המעבר להורות ומשפחה. ‘אחרות’ ברמה המשפחה מתארת את העיסוק של המשפחות עם המשמעות החברתית של מבנה המשפחה הייחודי ומידת יכולתן להתמקם במרכז המפה החברתית. כאשר האתגר הוא דומיננטי בחוויה גובר העיסוק של בני האדם במידת יכולתם להתמקם על פני מרכז המפה החברתית . בהקשר למשפחה הלה”טבית האתגר מייצג עיסוק לגבי האופן בו מתמקמת המשפחה על פני המפה החברתית, כלומר עד כמה היא תזכה להכרה ומקובלות חברתית.  

שייכות מתארת את האופן בו חווה כל אחד מבני המשפחה את משיכתו, קרבתו ומחויבותו לאחרים במשפחה. העוצמה הנתפסת של השייכות של כל אחד מבני המשפחה למשפחה, מבססת תחושת לכידות משפחתית, המשקפת חוסן, ערבות הדדית ומוטיבציה לשמר ולטפח את התא המשפחתי. תיאוריית המערכות, מדגישה את הצורך של מערכת אנושית בשיווי משקל ומבססת הבנות לגבי האופן בו נתונה חוויית השייכות בין בני המשפחה במערך גומלין שיוצר את הלכידות המשפחתית וקובע את עוצמתה (Whitechurch & Constantine, 1993). שייכות כפי שבאה לידי ביטוי במחקר, מתארת עיסוק של חברי המשפחה באופן בו הם יכולים להרגיש חלק מהמשפחה בהינתן מבנה משפחתי שונה מההגדרה הקלאסית של משפחה. הם תרים אחר המשמעות של שייכות במשפחה המתקיימת בשני בתים, ובמשפחה המקיימת פערים מובנים בין הורים וילדים – ביולוגיים ולא ביולוגיים. הקושי ליצור את הלכידות המשפחתית נובע מפער זה המבסס שתי הגדרות שונות של הורות – האחת של ההורה הביולוגי או המאמץ הרשמי תוקפה חברתי , האחרת, בעלת תוקף פנימי וצריכה להקנות במאבק.  

מימוש עצמי הינו תחושה של אדם לגבי מיצוי פוטנציאל הגלום בו. מדובר במרכיב המתפתח באופן דינאמי, החל מההחלטה לגלות נאמנות לאוריינטציה המינית, דרך שמירה על הזכות להורות. מתנקזת אליו שאלת החופש ומידותיו בהקשר של תפקידי מגדר בהורות ומשפחה. שאלת החופש, המתאפיינת במתח בין כוחות משמרי ומחדשי מסורת, מתייחסת ליכולות בן המין האחד לתפקד בתפקידיו המסורתיים של בן המין האחר. תפיסות רווחות המגדירות ‘אמא’-נקבה ו’אבא’-זכר, עשויות להשתקף במבנה התפקוד המשפחתי החד-מיני ובכך לאתגר את חווית המימוש העצמי של הפרט, הזוג והמשפחה. האתגר של חברי המשפחה למימוש הפוטנציאל הטמון בהם מועצם אל נוכח הגדרות מסורתיות ובהינתן מגבלות אותם מציבים חברי המשפחה האחרים.

באיזה שלב התפתחותי של המשפחה צפוי אתגר משפחתי מסוים להיות דומיננטי?

מהמחקר עולה תהליך הבניית משפחה, המתאפיין בדיאלקטיקה של פיצול ושילוב על פני שלוש תקופות בהתפתחות המשפחה – ‘לקראת ההורות’, ‘ההורות בראשיתה’ ו’ביסוס המשפחה’. במוקד כל אחת מתקיים אתגר חברתי אחר המעמיד בבסיס החוויה מרכיב דומיננטי אחר. בעוד שב’לקראת הורות’ עומדת שאלת ה’אחרות’ החברתית בבסיס החוויה, הרי שב’הורות בראשיתה’ היא מפנה את מקומה לשאלת השייכות למשפחה, ואילו ב’התבססות המשפחה’ עומדת שאלת המימוש העצמי בתוך המשפחה במרכז החוויה. הדיון ישרטט שלושה מרכיבי חוויה – ‘אחרות’, שייכות ומימוש עצמי – הממחישים אתגרים משפחתיים שבאים לביטוי באופנים חלקיים במחקר ההומו-לסבי. אתגרים אלה עשויים להניע חוויה של פיצול מחשבתי ורגשי שיוצר הזדמנות לאיזון מחודש.

דומיננטיות מרכיב האחרות בתקופת בטרם הורות

האפשרות להורות הומוסקסואלית נבחנת במידת יכולתם לספק מסגרת משפחתית שתתמקם במרכז המפה החברתית. ממצאי המחקר, המתיישבים עם הספרות העכשווית, מראים כי אתגר האחרות החברתית משנה פניו. עיסוק ראשוני הישרדותי ביכולת הומוסקסואל להיות הורה, מפנה מקומו לעיסוק מתקדם יותר במודל הורות אופטימלי שעשוי לבסס עוצמה משפחתית ולאפשר התפתחות תקינה של ילד. המרואיינים עסוקים פחות בסטיגמה חברתית, ויותר ב’אחרות’ מבנית ומגדרית. משתקף מהם שינוי מגמה מחקרי לבחינת שאלות פנים משפחתיות, עיסוק בפערים בין הורה ביולוגי ללא ביולוגי ושאלות של חוסן ועוצמה. המרואיינים נדרשים למלאכת פירוק והרכבה של מושגי משפחה בסיסיים הקושרים הורות עם זוגיות, משק בית וביולוגיה. בעתות פיצול הגדרת משפחה קלאסית הופכת דומיננטית בחוויה ומאתגרת את האפשרות. בעוד הנשים נעזרו במיתוס האימהות, המעמידן בראש ההיררכיה ההורית, הרי שגברים נאלצו להתמודד עם תפיסות נגטיביות במסגרתן נעדר האב מפריים משפחתי (Martin & Colbert, 1997). נראה שגברים צעירים יותר נעזרו במודלים לחיקוי והגיעו לעוצמה דומה לזו של הנשים.

ה’אחרות’ נתפס מרכיב בסיסי בחוויה, מקנן בה ופורץ שוב בעתות משבר, גם עבור מי שההחלטה על הורות התקבלה ממקום חזק ובשל. נראה כי חוסר איזון משפחתי מהווה קרקע פורייה לעיסוק נסיגתי באתגר ה’אחרות’, שמסייע להם בסופו של דבר להתחזק ולגבש אמירה אינטגרטיבית המשוחררת מכבלי החברה.

 דומיננטיות מרכיב השייכות בתקופת הורות בראשיתה

בשנתה הראשונה של המשפחה מתחוללים שינויים בתא המשפחתי, מתווספים מימדים חדשים לחוויה ומשתנים תכניה. אינטגרציה בין מחקרים שונים מעלה כי תקופה זו מתאפיינת בפיצולים שהכוח המניע שלהם קשור לפערים בין בני הזוג במעמד הסטאטוס ההורי, בחוויית הקשר הורה-ילד ובמרכיב הביולוגי (Ben-Ari & Livni, 2006; Goldberg & Sayer, 2006; Bennet, 2003). המחקר הנוכחי ממשיג את משמעויות המעבר להורות דרך מרכיב השייכות. הפער המידי שנפער בין בני הזוג יוצר פיצול מחשבתי ותחושה שישנה רק דרך אחת מרכזית להשתייך למשפחה. ברגעי הפיצול מתמקמים הסטאטוסים ההוריים המוכרים של ‘אבא’, ‘אמא’ כחד ממדיים ובלעדיים. זה שממוקם חזק בפנים מרגיש שקיבל מעמד, סטאטוס הורי, עוגן המבוסס על היסטוריה רבת שנים. האחר, שחווה עצמו תלוש, מתקשה להשתחרר מהתפיסות החברתיות של הורות ומשפחה ומנסה, ללא הועיל, לחתור דרך הכלים הקלאסיים המוכרים.

מרכיב השייכות המשפחתי ההופך לדומיננטי, גורר אחריו פיצול במרכיב ה’אחרות’ ובכך מנכיח מחדש תפיסות קלאסיות של משפחה. המחקר מצא שכאשר מרכיב ה’אחרות’ המפוצל מפנה את המבט החוצה, לעבר תפיסות חברתיות נוקשות המקשרות בין משמעות הקשר לביולוגיה, בית אחד, או מעמד חוקי. חווית הפיצול מבססת חוסר אונים ומצמצמת גילויי אותנטיות הנדרשים לביסוס הקשר המשפחתי ה’אחר’.

כדי להגיע לחוף מבטחים הם משהים את השפעותיו של מרכיב ה’אחרות’ באמצעות תיחום גבולות המשפחה שיאפשר יצירת גשר מטאפורי בין הורה מרכזי להורה ‘אחר’. המיקוד הפנים משפחתי מסייע להם לקנן בשגרת היומיום בדרך לפירוק והרכבה מחודשת של מערך הקשרים הבלתי מעורער של הורות, זוגיות, משק בית, מגדר וקשרי משפחה. כדי להבטיח לכידות נוצרות גם אסטרטגיות התמודדות, פרקטיקות הוריות שיוצקות תוכן בהגדרות מחודשות של תוקף ומשמעות של קשר בין הורה לילדו.

דומיננטיות מרכיב המימוש העצמי בתקופת ביסוס המשפחה

התפיסה הדיכוטומית של חלוקת תפקידים קטגוריאלית של הורה-אמא והורה-אבא, משתנה וה”טיפוסים” המגדריים אמא-אבא הופכים עבור המרואיינים לרב-ממדיים. במסגרת זו הם מבססים אבחנה בין תפקוד פונקציונאלי לרגשי. הדיכוטומיה של תפקידי הורות אימהיים או אבהיים מתמתנת לאור האפשרות על פיה תפקיד רגשי טיפוסי של אמא או אבא, לא תמיד נמצא בהלימה עם התפקיד הפונקציונאלי של האוחז בו.

חווית הקשר הורה-ילד, נמצאת באינטראקציה צרכי הילד ונוכחות ההורה השני ומהווה קרקע פורייה לביטוי מנעד רחב של יכולות הוריות, רגשיות ופונקציונאליות. ניכר כי ההורות לילד נוסף, מכניסה אלמנטים חדשים, מאזנת, מאפשרת חיבורים, ביטויי הורות שונים וממתנת את הנוקשות של תפקידי ותפקודי המגדר. כתוצאה מכך, מרואיינים רבים אינם מזהים במשפחתם את אחד מהטיפוסים הקלאסיים של ה’אב’ או ה’אם’, אלא מתארים תמהיל ייחודי לכל משפחה ולכל הרכב זוגי. כל אחד מבני הזוג חווה את האפשרות לממש מגוון רחב של חלקים של אישיותו במסגרת ההורות והמשפחה. למעשה, ההתנסות במצבים השונים חשפה יכולות והעצימה תחושת מימוש, מסוגלות, חופש ועוצמה אישית, זוגית ומשפחתית. שני ההורים, שהתנסו במגוון רחב של אפשרויות, ביטויים, מצבים, תפקידים, מקבלים פרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר על המשמעות של ההורות ותפקידיה השונים. מכאן, התיאוריה החברתית לגבי משמעויות המגדר, המאומצת בתחילת הדרך, ומאותגרת עם המעבר להורות, מתבססת מתוך הפרקטיקה של ההורות. מפרספקטיבה של זמן, הלוקחת בחשבון השתנות רבת ממדים, ניתן לאמץ עמדה המטעינה את המשמעויות המיוחסות למגדר בהקשר של יחסים, דינאמיקה ומצבים. כל אלה נמצאים בקשרי גומלין ומתהווים בדינאמיות אינסופית.

• מראה מקום / הערת שוליים לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק.