אילו תנאים מאפשרים למטפל להביא עצמו לביטוי בצורה המלאה ביותר? כיצד משפיעה הדינמיקה של המפגש הטיפולי על יכולתו לחבור לחלקים היצירתיים והאותנטיים שלו וכיצד ניתן לעצור תהליכים בלתי נשלטים, לחבור מחדש לעצמי האמיתי ולזנוח את העצמי הכוזב.

בתפיסה של וויניקוט ילד שגדל בסביבה מותאמת (מחזיקה) מצליח לפנות לחלקים יצירתיים ואותנטיים הקיימים בו ובמשך הזמן להכיר בהם ולרתום אותם לטובת עיצוב התפיסה העצמית. לעומתו ילד שגדל בסביבה מזניחה או פוגענית אינו פנוי מספיק בשביל לתת ביטוי לחלקים אלה ואף לומד להסתיר אותם ולעטות על עצמו מעין כסות שמסייעת לו להתמודד עם הסביבה. הילד לומד להגן על עצמו מפני ההשפעות ההרסניות של הסביבה ונמצא במצב הישרדותי שמאלץ אותו לפנות לחלקים הגנתיים של האישיות, מקשה עליו להיות נאמן לעצמו ופוגע בגיבוש אותנטי של התפיסה העצמית. מבוגר שחווה בילדותו סביבה לא מטפחת מתקשה להביא את עצמו באופן מלא באופן המשוחרר מתכתיבי החברה. מדובר כמובן בתהליכים לא מודעים ובלתי נשלטים שקשה להתחקות אחריהם ולכן האדם רואה בחלקים הכוזבים כחלק אינטגרלי מהאישיות שלו.

משימה משמעותית של הטיפול היא לערער על תפיסות המטופל הרואות בחלקים של העצמי הכוזב כתכונות אופי שבלתי ניתן לשנותם. המטפל מסייע לו במשך הזמן לחבור לחלקים האותנטיים שלו, לעבות אותם, להישען עליהם ובכך מסייע לו להביא לביטוי את העצמי האמיתי שלו.

כיצד חובר התוכן לתהליך?

יאלום, אלוף העולם בקבוצות, דיבר על המשמעות של ה’כאן ועכשיו’ ועל האפשרות להפיק את המירב ממצב רגשי שקיים בחדר ומצביע על המשמעות העמוקה של התכנים המדוברים. מסיבה זו המנחה יכול כל הזמן לעשות שימוש בתחושות שמתעוררות בו כדי להבין האם קורה בחדר משהו משמעותי ואיך ניתן לפרש אותו. הרגשתי רחוק מעצמי. הרגשתי מזייף ומזוייף. הבנתי שקורה בחדר תהליך בלתי נשלט שמפורר את היכולת שלי ליצור החזקה של התהליך.

באותם ימים בהם כובע המרצה עדיין לא ישב עבורי מספיק בנוח, היה לי בטוח יותר לעטות על עצמי את כובע המנחה עמו הרגשתי בנוח ובטוח מספיק לבטא עצמי בצורה מלאה. פתאום בבת אחת עטיתי את כובע המנחה ומצאתי עצמי אומר לסטודנטים: “בואו נעצור רגע. חשוב לי לבדוק מה קורה פה בחדר. אני מציע שנעשה סבב בו כל אחד מתאר מחשבות או תחושות שעולות בו עכשיו”. יאלום מכוון את המנחה למקד את השיח הקבוצתי על מה שקורה בכאן ועכשיו. לברר מה קורה לכל אחד מהמשתתפים ומדוע דווקא עכשיו. למרות שיאלום מדבר על קבוצות טיפוליות, עצם המחשבה על האפשרות שקורה פה בכאן ועכשיו משהו שיש לברר אותו, סייעה לי לכוון את המיקוד לעבר התהליכים המתחוללים בחדר. ביקשתי מהם לסדר את הכיתה במעגל והתחלנו לדבר על מה שקורה ב’כאן ועכשיו’ הקבוצתי.

מדהים כמה שינוי בסטינג יכול לייצר שינוי באווירה וכמה סידור שונה של המרחב הפיזי עשוי לספק את מה שויניקוט הגדיר כסביבה מחזיקה. לא היה פשוט לשמוע מה הסטודנטים מתארים, אך כובע המנחה הוותיק שעט על ראשי מעצם הישיבה, סייע לי להחזיק את המפגש בצורה אחרת. הסטודנטים החלו לתאר מה הם מרגישים ואת הציפיות שלהם מהשיעור. הייתה לי את ההזדמנות לשמוע מהם כמה הם משתוקקים להכנסת הידע הקליני שלי לתוך החדר וכמה חשוב להם להבין את המושגים מתוך תיאורי מקרה המבוססים על הניסיון המקצועי שלי. חשוב לי לציין כי האפשרות לפתוח ולדבר על מה שקורה ב’כאן ועכשיו’ הינה אפשרות טובה, אך אינה האפשרות היחידה לפתרון הבעיה שנוצרה בחדר וביססה בתוכי את תחושת הזיוף. מנחה קבוצה או מטפל שקשובים לעצמם יכולים לשער מה קורה בתהליך ולספק ליחיד או לקבוצה את המענה הנדרש.

ממרחק של זמן אני מבין שהדברים לא היו לי מספיק ברורים ומה שהרגשתי בצורה החזקה ביותר זה את הקושי שקיים בתוך החדר, האווירה המורכבת והקושי שלי להמשיך ולקיים את התהליך בתנאים אלה. הייתי זקוק לעצירה שתאפשר לי ליצור סביבה פנימית שתחזיק אותי ותאפשר לי לחבור מחדש לחלקים האותנטיים שלי שלכאורה נעלמו ולא היו קיימים. פסק הזמן מתוך הכובע של המנחה אפשר לי בצורה מהירה לבטא עצמי ממקום נינוח יותר בו העוצמות שלי באות לידי ביטוי. 

תנודות בין חווית עצמי אמיתי (אותנטי) לבין חווית עצמי כוזב (שקרי) של המטפל

בעבודתי כמדריך, אני מוצא עצמי פעמים רבות עובד עם המטפלים על תנודות הקיימות בהם ביכולתם להביא לביטוי את העצמי האמיתי שלהם. במשך השנים הבנתי שהמפתח של המטפל לסייע למטופל להיות יותר ויותר מחובר לחלקים האותנטיים שלו עובר דרך הלמידה של המטפל על תהליכים בלתי נשלטים שקורים לו בתוך הטפול ומרחיקים גם אותו מהעצמי האמיתי שלו. האפשרות להחזיק ביחד את מה שקורה בטיפול מסייעת למטפל לברר תהליכים הגורמים לו להתרחק מעצמו או לבטא עצמו בצורה מלאה, לראות בעין נכוחה למה זקוק המטופל ולבחון מה נדרש ממנו כדי לסייע לו. לעיתים, כל שעליי לעשות בהדרכה הוא ליצור את הסביבה המחזיקה עבור המודרך, לסייע לו להסדיר נשימה ולזהות את מה שהיה לו קשה מאוד לזהות בשל התהליך הרגשי אליו הוא נקלע שצמצם את מרחב התמרון ובכך מיקם אותו בחוויית העצמי הכוזב. מטפל שמורגל בכך יכול בקלות לצייד את המטופל בכלי עבודה שיסייעו לו לשהות במורכבות, לזהות מדוע העצמי הכוזב הגיח ומה ביכולתו לעשות כדי ליצור עבור עצמו סביבה מחזיקה שתאפשר לעצמי האמיתי שלו להסדיר את נשימותיו.

ברמה האישית אני כמובן חווה תנודות דומות. במשך השנים פיתחתי כלים שמסייעים לי להתבונן מבחוץ על התהליך וליצור את הסביבה המחזיקה הנדרשת לאיתור החלקים האותנטיים שנעלמים במהלך המפגש ההדרכתי או הטיפולי. למרות זאת ישנם מצבים בהם הכניסה לעצמי המזויף אינה מורגשת מספיק ולוקח זמן עד שמבינים שמשהו לא פועל כשורה.

יצירת החזקה פנימית המאפשרת לעצמי אמיתי להגיח מחדש

למפגש הבא הגעתי עם עצמי ודף נייר בו מופיעות כותרות של מושגים שהיה לי חשוב להעביר לסטודנטים. מוזר. הסטודנטים הרדומים שהחלו להתעורר, הסתכלו עליי כלא מאמינים. פתאום הם רואים מרצה משוחרר, מדבר על המושגים מתוך עצמו, תוך שימוש בדוגמאות מהפרקטיקה הקלינית. המרצה המשעמם שעד לפני מפגש הרדים ונרדם, החל לעורר עניין, סקרנות, שאלות. 

האירוע הזה נצרב בזיכרוני כאירוע מכונן שביסס אצלי למידה משמעותית לגבי היכולת של אדם לשחרר ולהשתחרר ונטע בי את ההבנה כי לעיתים כל שנדרש הוא לסייע לאדם להיות מוחזק, להרגיש בטוח ומתוך המקום הזה לחבור למה שהוא טוב בו. פעמים רבות נתקלתי בקשיי תפקוד הנובעים מהקושי של האדם להשתחרר מהכבלים ולתת לעצמו לפעול מתוך עצמו במנותק מהסביבה, ממה שיחשבו עליו, מה שהוא יפגוש בעצמו, מה שצריך ואיך שצריך. 

סיכום: פעמים רבות בעבודתי כמדריך, אני עובד עם מטפלים על שימוש בתחושות שלהם המתהוות ב’כאן ועכשיו’. הדבר הראשון שמטפל לומד הוא לעצור, לקחת פסק זמן ולרווח עבור עצמו את המרחב – סביבה מחזיקה שתאפשר לו להכיל את התחושות הקיימות בו, לחבור לעוצמה שלו ולהתמקם בצורה מובחנת יותר עם המטופל. חשוב לי שהם ילמדו לסמוך על עצמם ולהיות קשובים לתחושות המלוות את חווית המפגש הטיפולי. אני מסייע בהדרכה ללמוד לעצור כדי לשהות במורכבות, לזהות התחושות והמחשבות הקיימות בתוכם ולשאול עצמם כיצד כל זה קשור למה שקורה עכשיו במפגש הטיפול ובמה זה עשוי להצביע על הצורך של המטופל.

מה שקרה לי בהרצאה מקביל לרגעים בהם התחושות שיש בחדר משתלטות על החוויה ומרחיקות את המטפל מעצמו, העצמי האמיתי האותנטי שלו. למעשה דווקא ברגעים הקשים בהם המטופל נזקק למטפל מובחן שיהיה שם עבורו, הוא נתקל במטפל שעסוק בקושי של עצמו להיות נגיש בתוך החדר. המטופל נתקל במטפל שהעצמי הכוזב שלו מתמקם בתוך החדר. מסיבה זו הדבר אותו חשוב לי להבליט פה הוא הצורך של המטפל לרווח עבור עצמו את התהליך כדי להחזיר לעצמו את היכולת לחבור לחלקים האותנטיים הקיימים בו. 

מטפל אישי או מנחה תהליך קבוצתי שמודע לכך שעצמי כוזב מחכה בפתח, לומד לשאול עצמו מתי זה קורה, מה קשור אליו, מה קשור למטופל (או לקבוצה) ומה קשור לחוויית המפגש. הבנה מעמיקה של המושג מאפשרת למטפל להבין את עצמו ואת המטופל, מאפשרת לו לעשות שינויים שייצרו את הסביבה המחזיקה בחיי המטופל ולא פחות מזה מכוונת אותו ליצירת סביבה מחזיקה עבורו שתלווה אותו בחייו המקצועיים. מטפל שמבין שהוא יכול לנוע בין מצבים שונים, מקבל גם פרספקטיבה ברגעי הקושי ומבין שניתן ליצור שינוי גם במצבים הקשים ביותר ולחבור בכל רגע נתון לחלקים האותנטיים והיצירתיים.

מטפל שמורגל בכך יכול בקלות לצייד את המטופל בכלי עבודה שיסייעו לו לשהות במורכבות, לזהות מדוע העצמי הכוזב הגיח ומה ביכולתו לעשות כדי ליצור עבור עצמו סביבה מחזיקה שתאפשר לעצמי האמיתי שלו להסדיר את נשימותיו.

• מראה מקום / הערת שוליים לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק.